שאל את הרב

קשה לי עם אמא שלי!

חדשות כיפה חברים מקשיבים 05/11/20 20:04 יח בחשון התשפא

שאלה

שלום רב!

בתקופה האחרונה אני ואמא שלי פחות מסתדרות במיוחד בתקופה הקשה של הסגר שאנחנו הרבה אחת עם השנייה. אני חושבת שאף פעם אני ואמא לא היינו חברות טובות ולפעמים גם הרגשתי שמבחינתה זה ההיפך הרגשתי ויוצא לי להרגיש את ההרגשה הזו המון, שפשוט היא לא אוהבת אותי. על כל טעות קטנה או אפילו גדולה היא פשוט יוצאת עליי וכועסת עליי ומוציאה עליי מילים כל כך קשות שהרבה פעמים אני שואלת את עצמי אם היא באמת אמא שלי ואם אמא אמורה לרדת לילדה שלה לתכונות החלשות שלה ולהוריד את הביטחון שלה ולגרום לה לתעב אותה.

אני לא אגיד שהכל עם אמא שלי רע, היו ימים טובים אבל מרוב שהם היו מזמן כבר דיי שכחתי את ההרגשה של לאהוב את אמא. אני לא זוכרת מתיי הייתה הפעם האחרונה שחיבקתי אותה והרגשתי נאהבת. אני מרגישה שאני פועלת בשביל מה שנקרא ''הגנה עצמית'' אבל זה עושה לי רע ואני אוהבת אותה ורוצה להיות איתה ביחסים טובים ויותר! מה אני יכולה לעשות כדי לשפר איתה יחסים??

תבורכו משמיים עבודתכם קודש היא!

תשובה

שואלת יקרה שלום.

קוראת את השאלה שלך, ובעיקר כואבת יחד איתך. לא פשוט להרגיש לא אהובה. במיוחד שאת אומרת שאת מרגישה את התחושה הזו מאדם כל כך קרוב, כל כך משמעותי וכל כך קשור אליך. את מתארת תחושות לא פשוטות, וקודם כל, לפני שנחשוב מעט על מה שכתבת חשוב לי לומר שאני מעריכה אותך. מעריכה את עצם השאלה שלך, את הרצון האמיתי לשפר את הקשר עם אמא שעמוק עמוק, כל כך יקרה לך. מדהים שאת יודעת לפנות, ולשאול ושאת כותבת שבעבר כבר קראת תשובות באתר במטרה שיתנו לך מענה. הרצון הוא גדול, ואני בטוחה שהוא יוביל אותך לדיוק הלב ולמקום טוב ובריא יותר, בע"ה.

ראשית, יקרה, חשוב לי להציף שני פרמטרים משמעותיים מאד שבאו לידי ביטוי בשאלה שלך :

הראשון – קשר עם אמא :

קשר עם ההורים הוא אחד הדברים הכי משמעותיים שיש לאדם, משחר ילדותו, מהרגע שהוא פוקח עיניים לראשונה, ואפילו קודם, כמו שהזכרת בשאלה – עוד בהיותו עובר בבטן, הוא קשור לאמא, ניזון ממנה ושייך אליה. לא פלא הוא שקשר עם ההורים הוא עניין מורכב. תמיד ובכל גיל. תשאלי נערה, בחורה, עלמה, ואפילו אישה בת 40 – בדר"כ קשר עם ההורים (במקרה הזה אמא) במציף איתו הרבה רגש. לטוב ולפחות. לפעמים זה רגש של אהבה, ותחושה עמוקה של מקום, והרבה פעמים זה גם רגש של תסכול, של קושי, צורך שיקבלו אותי כמו שאני וכדו'. אישה נשארת ילדה של אמא גם כשהיא בת 50 ואמא שלה בת 70, הקשר נשאר ויחד איתו הרבה רגשות שונים ומגוונים.

השני – גיל ההתבגרות :

גיל ההתבגרות הוא חתיכת שלב בחיים. יש שקוראים לו בצחוק 'גיל הטיפש עשרה', והאמת, שאישית אני ממש לא מוכנה לקבל את ההגדרה הזו. השלב בו את עומדת הוא אחד מהשלבים היותר חשובים, משמעותיים וגדולים בחיים. 'נער' מלשון התנערות. נערה מתנערת משלב הילדות שלה, מאיך שהכתיבו לה לחיות, ומתחילה לבחור את חייה. זה שלב בו בדר"כ העולם הרגשי והנפשי שלנו חווה את המציאות בצורה של קיצונים – שחור או לבן, אין אמצע. שלב בו הרבה פעמים אנו מרגישים התערערות פנימית, תלויים בחברה / בוחרים למרוד ולזרוק הכל – כל זה הם תופעות של מה שקורה לנו פנימה, אנחנו פשוט מנסים לגלות לעצמנו את הזהות המיוחדת שלנו.

שימי לב שדיברנו כאן על שני פרמטרים. כל אחד מהם בפני עצמו הוא משמעותי ומציף, וכשמאחדים אותם יחד קל וחומר. זו בהחלט התמודדות של בני נוער רבים אשר חווים בגיל ובשלב שלך קושי מול אבא/אמא או שניהם, וזה לגמריי לא פשוט.

אז את בהחלט מתארת מצב מורכב, וראוי לו, ולך, פתרון אמיתי ומשמעותי.

במקרה שאת מציגה, אני שומעת בעיקר טענות על אמא, טענות שנשמע מהן שאת פגועה מאד וכואבת. קודם כל, תני לעצמך וללב שלך מקום, בהחלט כואב להרגיש ככה.

לאחר מכן, שווה לחשוב קצת, איפה את עומדת בסיפור הזה?

מעניין איך אמא רואה את הסיפור מהצד שלה? האם גם לך יש קצת חלק בריחוק? אם תנסי להיזכר קצת, האם הייתה תקרית מסוימת שהתחילה את התקופה המורכבת הזו בינכן? כמו שאמרתי בתחילת התשובה, את נמצאת בשלב ובגיל שמציף איתו הרבה רגשות בצורה עוצמתית מאד לפעמים, מה החלק שלך במתח שנוצר?

אחרי שני השלבים הללו (נתינת מקום לכאב שלך, וקצת מחשבה רחבה יותר על המורכבות הזו מול אמא) אני מציעה לך להתחיל לחשוב איך היית רוצה להתקדם מכאן? איך את חושבת שאפשר?

אני אישית, מאמינה מאד בדיבור. במהלך החיים גיליתי פלא - לפעמים אני רואה את המציאות בצורה מסוימת, והאדם השני רואה אותה אחרת לגמרי. כמו שאנו שונים, כך נקודות המבט שלנו שונות. וכשיש וויכוחים – כל כך מרגיע וטוב לשקף לצד השני איפה אתה עומד, מה אתה מרגיש, ולמה. פשוט, כי לא תמיד הוא יודע. מה שכל כך ברור לי, לפעמים לא ברור לו (אפילו אם אני בטוח שהוא עשה את זה בכוונה...) מפתיע לגלות שגם לצד השני יש צד, שגם לו יש מחשבות, תחושות ורגשות מולי, ושגם הוא מתוסכל והיה רוצה אחרת...

אם תבחרי לעשות זאת ולשקף לאמא את התחושות שלך, חשבתי על מספר דרכים שיכולות להתאים, תלוי בך ובכמה את מרגישה פתוחה ומסוגלת.

1) אפשר פשוט לומר לה, "אמא אני רוצה לדבר איתך, כי אני מרגישה שאנחנו רבות הרבה לאחרונה ואת חשובה לי, אני לא רוצה שזה יהיה ככה"

2) אפשר לכתוב לאמא מכתב, לשתף אותה בתחושות שלך, ברצון שלך שיהיה בינכן טוב, בכמה שהיא חשובה לך.

3) אם את ממש לא מרגישה בנוח, אפשר אפילו לבקש ממישהו שאת סומכת עליו (אחד האחים למשל) לגשת לאמא ולשתף אותה ברצון שלך לדבר.

חשוב לי שתדעי שבלי להכיר אותה, ברור לי שאמא רוצה את הכי טוב למענך. לא תמיד אנחנו מרגישות ככה, ולכן חשוב ונכון לשקף, לתת לאמא את היכולת לראות אותך – לדעת מה את מרגישה, איפה זה פוגש אותך, לתת לה יכולת להגיב לך, ולהקשיב למה שהיא אומרת ואיפה הדברים פוגשים אותה, ולנסות להגיע יחד להבנה משותפת איך נכון לנהוג יחד האחת עם השניה.

האם יש נקודה מסויימת שהיא זו שבדר"כ מציפה ריב? מהי? איך אמא תשמח שתתנהגי אליה? איך את תשמחי שאמא תתייחס אליך? וכו'.

וכמובן, חשוב לי לומר – שאני לא מכירה אותך אישית. הדברים שכתבתי נכתבו בצורה כללית. ממליצה לך לפנות למישהי שמכירה אותך ואולי טיפה את הבית והמשפחה, אחות / מדריכה / מחנכת או דמות אחרת שאת סומכת עליה, בטוחה שזה יציף לך עוד מחשבות ויעזור לך להתקדם ולקדם את המורכבות הזו שאת עומדת מולה.

מקווה שהדברים התיישבו לך על הלב, ומתפללת שתרגישי כמה את אהובה, יקרה וטובה.

רק טוב! ובהצלחה.

טליה

(12)

כתבות נוספות