קצב התפילה בציבור

שלום

אני מבין את הרצון של הצדדים השונים, ויש בהם טעם לשבח. ראוי לשמור על רצון רוב המתפללים כך שיוכלו להתנהל באופן הגורם לריכוז בתפילה שאינה איטית יתר על המידה לטעמם, וראוי לשמור על רצון המיעוט להתפלל לאט יותר כך שיוכלו להתכוון כראוי גם הם.

הדרך הטובה ביותר היא בצורה של מפגש הצדדים, ושיחה עניינית על התוכן. נסו להגיע לעמק השווה כך שהתפילה תהיה יותר איטית, אך לא יותר מדאי איטית. כולם ישמעו ויקבלו, ובזה מייתרים טבלאות והגדרות חתומות וכתובות.

אם הדבר אינו אפשרי, אתייחס כעת לשאלותיך-

א. בעבר התלבטתי בזה בעצמי לא מעט. בסופו של דבר החלטתי שיש בזה ערך, והודפסה טבלה כזו. לענ"ד יש מקומות בהם זה מסייע, ויש מקומות בהם הציבור ינזק מכך יותר מאשר יתברך. ולכן תשקלו היטב לפי אופי הקהילה האם דף כזה יגרום לתחושת כפיה ואיום חלילה, או לתחושת סדר מבורך. המחשבה בנושא זה יכולה להיות עם כלל המתפללים בשמיעת הצדדים השונים ובהכרעת רוב. כך העמדות מובעות, ויש פחות תחושת כפיה אצל כולם, גם אם דעת המיעוט לא התקבלה.

ב. ישנם קוים אדומים, כגון 'מניין חי רגעים' הקיים במקומות מסויימים שבו התפילה כולה (מברכות השחר עד עלינו לשבח) מסתיימת בשמונה עשרה דקות. זה ודאי אסור, שכן אין בן אנוש המסוגל למלמל מילים כה רבות בקצב כה מהיר. עדיף להתפלל ביחיד ולהתכוון מאשר להשתתף בזה. קו אדום מן הצד השני- תפילה כה איטית עד שרוב הציבור אינו מצליח להתרכז, ועוסק בדברים אחרים בהמתנה לש"ץ שיסיים פסוקי דזמרה וכד'. אם יש צדיקים שרוצים תפילה ארוכה מאד, הם יכולים להאריך כרצונם בשמונה עשרה, אך הש"ץ צריך להיות בקצב של רוב הציבור (שהם כדבריך יראי השם ולא מבקשים להמלט מעול התפילה).

בתוך הקוים הללו ישנו מרווח הגיוני, שהמגמה בו צריכה להיות- כמות הזמן בו רוב הציבור (לא רוב של חמישים ואחד אחוז, אלא רוב מיוחס יותר) מסיים את קטע התפילה הנוכחי, בכוונה. כיצד מזהים מהו הזמן הזה? אפשר לשאול. ואפשר גם להביט.

ג. יש להכריע על פי רוב, אולם לאחר שנותנים לצדדים להביע את עמדתם בצורה מפורטת ומכובדת ברבים, בנחת. וזאת בתנאי שאכן הצדדים כולם מבקשים תפילה בכוונה. אם יש מי שמבקש לקצר או להאריך מסיבה אחרת, כגון רצון גאוותני שדעתו תתקבל או רצון לברוח מהתפילה- זו אינה עמדה שיש להתחשב בה. יש להיות ענייניים ככל הניתן.

בהצלחה