קיום מצוות

שלום וברכה

בעולם שלם ומתוקן זכינו במשך מאות שנים, המתוארות בתנ"ך, לחיות באור ההופעה האלוהית.

כדי להסיר ספק, גם אז היו אתגרים אמוניים במלוא העוצמה, גם אז היו אמונות שונות ומגוונות, גם אז היו נביאי שקר שהתחרו על נשמותיהם של בני אדם וכדו'. ואף על פי כן, זו הייתה מציאות מלאה, שהתורה עצמה קוראת לה "אלוהים קרובים".

מה נותר לנו היום מזה ? שביבי אור. מסורת אבות; היסטוריה מיוחדת של עם ישראל; תחיית ארץ ישראל ותגובתה לשיבת העם היהודי אליו; תורה שבעל פה וכדו'.

אלה הזרעים שאליהם אנחנו נקשרים בהכרעה שלנו להמשיך את המסע המפואר של אברהם אבינו, עד שנבוא אל שערי הגאולה השלמה.

חלק מאמונה זו היא הדרך שבה ברא הקב"ה את העולם, ומקום בני האדם בו. יכול היה ריבונו של עולם להופיע כבמעמד הר סיני לאורך החיים וההיסטוריה כולה, אולם לא כך הוא ברא את העולם.

הוא ברא את העולם בדרך שהותירה לנו מקום עצום. אנחנו צלם אלוהים. עלינו נאמר "ותחסרהו מעט מאלוהים" (תהילים ח). חלק מהיותנו כאלה מתבטא בעובדה שהוא הטיל עלינו גם לפרש את דבריו. התורה אינה עוברת רק בנבואה אלא בחכמת בני האדם. בני אדם שונים. הם נפגשים עם התורה באופן שונה. ממפגש זה עולים פירושים שונים. מכוח זה נוצרות "הוראות הפעלה" שונות.

לא זו בלבד, אלא שחלק בלתי נפרד מהעוצמה שניתנה לאדם היא גם האפשרות לטעות.

ואפילו להרשיע.

אפשר היה שהיינו נולדים לדת אחרת, ואפשר היה שהיינו משוכנעים בתוך הדת האחרת שהיא היא הדת האמיתית. זה דרכו של עולם. ברם, כיוון שזכינו להיוולד לעם היהודי – זה הבית שלנו, ובו אנו מתנהלים.

האם יש כלים לבירורה של דת האמת ? סביר להניח שיש כלים חלקיים. אפשר גם לבחור לשוטט בין הדתות האחרות, לבחון אחת לאחת, לנסות ליצור כלים אובייקטיביים לקביעה מהי הדת הנכונה, ולכך להקדיש את החיים. ניתן לעשות כך, וזה לגיטימי.

אולם המחיר הוא כבד. ללא בית. ללא עוגן. ללא עומק.

נראה לי כי נכון יותר לעשות משהו אחר לגמרי. לחיות במסורת אבותיך. להשקיע בניסיון להעמיק בה, לזקק אותה, לדייק אותה, לכוון אותה, להתקדש דרכה, להתעלות בתוכה – ואת הספק המנקר להותיר על כנו, אבל לא להקדיש את החיים כולם לשאלה הזו.

וצדיק באמונתו יחיה.

ואם תרצי לעסוק במסע הזה עוד – בשמחה.

כל טוב