שאלה
שלום הרב. התחלתי עכשיו שיעור ב' ואני נמצא בהרגשה קשה. אני נופל לפעמים בהוצאת זרע לבטלה וזה שובר אותי. פעם זה היה בעיקר בגלל העבירה עצמה והבגידה בה', אבל היום התסכול שלי הוא שהתקדמתי ברוך ה' אישיותית ותורנית, וזה לא עוזר לי בנושא הזה. אומנם זה בתדיריות הרבה פחות גבוהה מבתיכון, אבל כל נפילה הורסת אותי. בישיבה הגבוהה אתה מרגיש במקום איך זה מנתק אותך מה' ואיך זה פוגם בדיבור, בלימוד, בהתנהגות, ובהכול בערך. אני לא מנותק מהקשיים שיש בזה ולא מלקה את עצמי, ומשתדל להרים את עצמי ולחזור למסלול, אבל עיקר התסכול הוא שההרגשה זה שאני יכול להתגבר עכשיו ואולי גם בפעם הבאה, אבל בסוף זה עניין של זמן עד הנפילה הבאה, שאתה נלחם רק על התזמון ולא על מסלול בדרך החוצה, וזה מרסק המחשבה הזאת. אני זוכר כמה פחדתי מהמציאות שאני אפול גם בישיבה גבוהה, וכמה רציתי להתגבר על הייצר עד אז, ואני מבין עכשיו שאם אני לא אשנה מסלול - גם בנישואים שזה קו אדום בוהק אצלי - אני יכול ליפול בזה. אני מתפלל שיהיה לך עצה או דרך לצאת מהמעגל הרע הזה או לפחות להסביר לי במשהו שאני טועה.. תודה רבה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
האם אני רשאי להציע לך דרך אחרת ?
אם יש דבר מה בעולם הרוחני שלנו שלא מצליחים עדיין להתגבר עליו - לעזוב אותו. לעשות את זה בכאב. בהכרה שעדיין לא הגענו לכך. אבל לא להתמכר לניסיון האין-סופי שבנתיים אינו מצליח.
כמובן, כהוראת שעה. לא כהוראת קבע.
ולהתמקד במה שמתקדמים בו.
ולא לתלות את הנפילות ואת הפגמים בכך.
להתמקד באורות. לא בצללים.
כל זה לא בגלל שלא חשוב להגיע לטהרת הגוף. חס ושלום לומר דבר כזה.
אלא מתוך משנת תשובה ותיקון, שלעתים נפגעת דווקא מהעובדה שמתמקדים בנושא רוחני אחד שלא מצליחים בו בנתיים, במקום להניח לו - זמנית - , בנוסח של ״פעמים שאתה מתעלם מהם״, ולרוץ קדימה בכל התחומים המופלאים שהישיבה מזמנת לך.
ואז - לשוב אל תיקון העולם הגופני וטהרתו.
זה יביא לך כל כך הרבה ברכה, ושמחה, והצלחה.
ומכוח התנועה הגדולה הזו - גם תוכל להתמודד טוב יותר עם האתגר הגופני.
האם מתאים לך ללכת בדרך זו ?
כל טוב וחג שמח