שאלה
כבוד הרב שלום.
אני נערה בת 17, ולאחרונה אני מרגישה שהקשר שלי עם הקב"ה והאמונה שלי בו חווה מעט תהפוכות, מתערערת אפילו.
אני בחורה דתיה, שבאמת מאמינה בקיום הקב"ה והימצאותו בעולם, מדברת איתו ומתפללת אליו, אבל בשנה האחרונה התרחשו כל כך הרבה משברים- בין אישיים ובין לאומיים, שאני מרגישה שזה קצת "גדול עלי". אני לא מתיימרת להבין את הדרך בה מנהיג הקב"ה את העולם ולדעת מדוע הוא מסובב את האירועים בצורה כזו, אבל אני לא יכולה להימנע מלשאול זאת את עצמי כמעט בכל יום.
אני מרגישה שבכל אירוע כזה- פיגוע, אסון, מחלה שהתמודדה עימה חברה, האמונה שלי בה' ניצבת בפני ניסיון..
אשמח אם הרב יוכל להעניק לי עצה או דרך להתמודדות עם הקושי הזה.
בברכת תודה והערכה רבה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
האם אני יכול להציע לך מבט אחר על המקום בו את נמצאת ?
קודם כל – לשמוח עליו. את דורשת אלוהים. את מבקשת דרכי אמונה. את חותרת לכיוונון יסודות האמונה שלך על אדני אמת.
זו בשורה טובה. לא חולשה.
וישנו פער בין מה שהיית רוצה שיתחולל בעולם – טוב ושפע, אור וניחומים – לבין מאורעות קשים שמתרחשים בו. והפער הזה מכאיב דווקא למאמינים ולמבקשי אלוהים בתוך כל המורכבות הזו.
את לא הראשונה שזה מעסיק אותה. קשה למנות כמה פעמים כבר בתנ״ך עלתה שאלת תורת הגמול, והדרכים בהן הקב״ה מנהל את העולם.
פעמים רבות זה לא "הסתדר" אפילו לגדולי הנביאים.
והם שאלו שאלות קשות.
ובד בבד, אנחנו מחפשים דרכים כיצד השאלות האלו יכולות להניע אותנו: לעשות טוב יותר בעולם; לשאול בעצמנו את הקב"ה, בתפילת אמת ובכוונת אמת, ולספר לו על הקשיים שלנו בעומדנו לפניו בתפילה; להציף ככל שנוכל את החובה שלנו ובד בבד את הזכות שלנו לחיות בשפע ובדור המיוחד הזה, ועוד ועוד.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ושמחה