שאלה
שלום, אני בת 18. אבי חזר בתשובה כשהייתי בת 5 בערך ומאז הכריח אותי להיות כמוהו ולשמור הכל וכמו כן גם להתלבש בצניעות. בניגוד לרצונו- נהגתי לשים חצאיות שמגיעות לברך (הוא רצה יותר צנוע) אך בזמן האחרון זה נהיה קשה מידיי אז התחלתי לשים חצאיות שמעל הברך. אבא שלי לא אוהב את זה, ואני רואה שהוא עצוב מזה אבל אין לי ברירה כל כך. מאוד קשה לי. מה שבזמן האחרון גם לשים את החצאיות הקצרות קשה לי מאוד. אני לא אוהבת את איך שזה נראה, וזה מאוד משפיע עליי, על המצב רוח שלי ועל השמחה שלי. אני מאוד רוצה לשים מכנסיים של נשים ושהם לא צמודים, אך נורא חוששת משני דברים: 1. אבא שלי. אני לא יודעת איך להתחיל אפילו לספר לו, אני יודעת שהוא ייקח את זה בצורה קשה מאוד, וזה כואב לי שאני צריכה לצער אותו ככה.
2. אני מאוד חוששת שזה איסור חמור ושה' יעניש אותי או מישהו אחר בגלל זה.
מצד אחד רוצה לשים מכנסיים כדי להיות שמחה יותר ומצד שני לא מסוגלת בגלל הסיבות שכתבתי. אני אובדת עצות. אני בוכה הרבה בגלל הנושא הזה ופשוט קשה לי. בבקשה תעזרו לי, תגידו לי מה לעשות. תודה רבה מראש
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לא נכון להכריח. הכפיה מחוללת התנגדות, כעס ושנאה.
אני בטוח שלאבא שלך היו כוונות טובות, אבל הוא פעל בדרך שיצרה אצלך תסכול והתנגדות.
את אוהבת את אבא שלך ולא רוצה לפגוע בו אבל יש לך סגנון לבוש לא בדיוק בדרך של אביך.
את כבר לא בת חמש, את בת שמונה עשרה. בארץ, בגיל 18 מתגייסים לצבא. זה אומר שבגיל 18 מתייחסים אל הצעיר כאדם בוגר שנדרש לשאת חלק באחריות הלאומית.
כדי להשיב לשאלה שלך צריך לשים לב לשני נושאים:
1. במצוות כיבוד הורים אין חיוב להתלבש לפי הדרישות של ההורים. המשמעות של כיבוד הורים - לא לפגוע בהורים ולתת להם את הצרכים שלהם:
לא לפגוע = צעקות; מכות; איומים...
צרכים של ההורים = לנקות את הבית, להכין אוכל, לכבס להם בגדים וכד' להתלוות להורים לקניות או לווי למרפאה.
אם כל הכבוד להורים, הם לא יכולים לקבוע לילד שלהם את דרכי החיים: מה ללמוד; עם מי להתחתן; מה לאכול וכיצד להתלבש.
2. יפה ונכון שאת נזהרת לא לפגוע באביך, חשוב לך מאוד שהוא לא יתעצב בגללך.
הפתרון הנכון הוא שאת תדברי על כך עם אביך (כמה שזה קשה ולא נעים) זה נראה לי הפתרון היותר הוגן ונכון כלפי שניכם.
תדברי עם אביך, בהערכה וכבוד שמגיעים לו. תסבירי לו שאת מאוד מבינה ומעריכה את הדרך שלו, אבל תבהירי בעדינות שזו לא הדרך שלך. תסבירי שאת לא רוצה שהוא יהיה עצוב אבל גם הוא צריך לרצות שאת לא תהיי עצובה ומדוכאת.
צריך להתחשב אחד בשני - הוא יבין שאת לא הולכת בדיוק בבגדים שנראים לו, אבל גם את קצת תוותרי ותלבשי בגדים קצת יותר שמרניים ממה שחשבת.
למשל מכנסי אלדין או חצאית מכנס (אני לא ממש מבין בחצאית-מכנסים, רק רוצה להסביר את הגישה).
כך גם באורך החצאית - תתפשרו על משהו באמצע, לא ארוך כמו שאבא, רוצה אבל גם לא הכי קצר שאת רוצה.