פרידה מקשר

שלום וברכה

ראשית, אני מבקש לשהות איתך בחוויה הקשה, באובדן השמחה, במצב הרוח הנטוש, ובשלל התנועות הכואבות שאת חשה. זו מציאות שאינה פשוטה כלל ועיקר, ואני חסיד של תפישה האומרת שבשלב הראשון דווקא נכון לחוות אותה, להיות שם, לא להדחיק, לא לרכך, אלא לכאוב את הכאב כשהוא קיים, ולהתבונן בו.

ומתוך הצלקות - ללמוד: ללמוד על כך שהתקשרות בין אנשים, ובכללם בין איש ובאישה, ובמיוחד לברית זוגיות, היא עניין סודי ובלתי מובן, שלעתים מתרחש ולעתים לא; ללמוד כי שאלת הצלחת הקשר תלויה באין ספור דברים, שאת מהווה רק חלק מהם - לעתים הם בכלל שאלות שיש לבחור על עצמו, על הנכונות שלו להיכנס לקשר כלשהו; לעתים היא פחד ואימה; לעתים היא ההכרה שזה לא מתאים; ועוד אין ספור אפשרויות. ללמוד כי לעתים בני אדם אחרים נוהגים בצורה מכאיבה - מחוסר מודעות, מאטימות, מרוע, מנבוכות, מחששות, או מכל עניין אחר. אנחנו עוסקים בבני אדם, וכאלה אנחנו.

ואז לקום. ולדעת כי את מה שלמדת עכשיו את יכולה לקחת לשני כיוונים - האחד מייאש ומכאיב, פוחד להתנסות מחדש, מחליש את היחס של עצמך אל עצמך, ומבטיח לך שלא להיפגע מחדש במחיר נורא של חוסר אמון; והשני - פותח פתחים חדשים, ומכיר בצלקות, ויודע כי מה שלא הצליח הפעם יכול להצליח במקום אחר, ואפילו להודות על כך שהתברר מוקדם מספיק שזה לא הולך ולא מאוחר מידי, ולפתוח שערים חדשים, המוכנים להסתכן בנתינת אמון מחדש, בשל ההבטחה הגדולה המסתתרת דווקא מתוך הנכונות לנסות מחדש.

למותר לציין שהדרך השניה טובה יותר....

וזו גם ההזדמנות לומר לכל הבחורות והבחורים שלדעתם הקשר לא יצליח, ועל כן הם מנתקים מגע: זה לגיטימי, אבל זה מכאיב. ומוטל עליכם, כבני אדם, להתנהג בצורה רגישה, ולראות גם את הצד השני, ולעשות זאת בעדינות ובזהירות, ובמפגש ועומק, בלי לפגוע, עם השארת טעם טוב. "מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך".

כל טוב ושערים חדשים,

ואם תרצי לברר עוד דבר מה - בשמחה