פציפיזם ביהדות

שלום וברכה

קשה לי לענות לשאלה זו, כי צריך קודם כל להגדיר למה בדיוק הכוונה בפציפיזם.

אכתוב ארבע פתיחות, ואם תרצה לעסוק בהן – אשמח שתשוב לדיון ממשיך:

א. אין שום דבר ב"יהדות" שאנו מאמצים עד הסוף. אימוץ עד הסוף של אידיאה אחת משמעותה עבודה זרה. אנו מאמינים בריבונו של עולם, שהוא אחד ושמו אחד, ולכל האידיאות בעולם יש מקום אצלו. הביטוי הטוב ביותר של הדברים הוא בשירו של קהלת, ובהקשר שלנו "עת מלחמה ועת שלום". זה נכון ביחס לכל דבר.

ב. חזון אחרית הימים שלנו הוא חזון של שלום. לא חזון אימפריאליסטי, לא גיור העולם כולו, אין בעולם שלנו דבר מה מקביל למיסיון או לגי'האד וכדו'. קשה למנות את מספר הפעמים שחז"ל דיברו בהם על השלום, ואנו זוכרים לנצח את המילים הראשונות שאמר הקב"ה למייסד אומתנו – אברהם אבינו עליו השלום – "ונברכו בך כל משפחות האדמה. מאבק התורה בשפיכות דמים, ובעיקר בזו הלא-מוסרית, מתחיל כבר מהתחלה, ונובע מהעובדה כי כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים.

ג. נצטווינו להילחם. נצטווינו להילחם על ארץ ישראל; נצטווינו להילחם כדי להציל את ישראל מיד צר; חיינו קודמים לחיי אחרים.

ד. השאלה שאתה עוסק בה נוגעת לדרכים לממש את כל היסודות האלה. יש בהלכה יסודות משמעותיים של מוסר מלחמה, של הקפדה על "לא יומתו אבות על בנים", ויסודות נוספים המחייבים אותנו. כדי להסיר ספק, במקום בו יהיה אויב, אפילו שטוף מוח, שמבקש להורגנו – אנו נקום ונהרוג אותו קודם, וזה המעשה המוסרי הראוי לעשות. אשמח אם תקרא את מאמרי על מוסר מלחמה. https://www.ypt.co.il/4464. ושם תוכל למצוא התייחסות רחבה למקורות העוסקים בסוגיה זו.

כל טוב וחג שמח