פלאפון בשבת

שלום וברכה

המציאות הזו אכן כואבת.

פעמים רבות אני חושב על אבותינו: על אברהם שבביתו היה גם ישמעאל; על יצחק אבינו שבביתו גר גם עשו; על יעקב ובניו; משה ובניו; עלי ובניו; שמואל ובניו; ועוד ועוד, ומבין שאין לנו אלא להבין שמציאויות כאלה מתרחשות בכל דור ובכל בית, ואין אנו יודעים את סוד קסמו של החינוך, אלא בקווים כלליים בלבד.

איני חושב שיהיה נכון לגרש ילד מהבית.

הוא כבר גדול. הוא אחראי לעצמו. חילול השבת שלו, הכואב מאוד מאוד, נעשה בחדרו הסגור - זה לא מתיר את הדבר, ולא מקל על התחושה, אולם זה לא חילול השבת שלכם.

מה אני אפוא מציע לעשות ?

שהבחור ידע שהבית הזה הוא ביתו; שרוצים בטובתו; שלא נוח שהוא מחלל שבת מאחרי דלת סגורה, אבל הוא זה שיצטרך להחליט על דרכו; שהוא יהיה חלק מסעודות השבת, משירת זמירות ומדיבור התורה, ״והמאור שבה יחזירנה״, וכדו׳. ובעיקר: להזכיר לו בזמנים מסוימים את הרצון שלכם שהוא יהיה חלק מעולמה של השבת במובן המלא, ולחפש דרכים כיצד הוא יוכל לעשות זאת יותר ויותר.

כלומר - להציב לעצמנו את המטרה לעורר בו את הטוב ואת האור ואת הרצון, ולא להיכנס לעולמות של קונפליקט

האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?

כל טוב