שאלה
שלום,
אני מרגישה שרק עכשיו,
אחרי כמעט סיום תואר ראשון,
אני מתחילה באמת לחיות.
שכל שנות התיכון שהיו עמוסות בלימודי חול וקודש ברמה גבוהה הם לא באמת מה שאני עוברת עכשיו באקדמיה.
יש בתוכי רצון חזק לחוות את החופשיות הזאת, את העצמאיות הזאת, פשוט ככה בפשטות,
ליסוע, לחזור, לחקור לגלות..
מרגישה שהשלב של החתונה עוד לא נוגע בי,
ואני מתלבטת אם זאת בעיה,
אני יודעת שה' שם אותי במקום המדוייק לי לשליחות ולתיקון שלי.
ועדיין, מתגנבים בי ספקות שאולי זה לא רצון ה', אולי זאת דרך לא דתית, אולי זה שאמרו בן 18 לחופה, זה באמת כי הרבה יותר קשה להחזיק מבחינה רוחנית ולהגיע לחופה שאין לי כ"כ הרבה חוויות ותלאות מהמסע הזה שאני רוצה לעצמי כרגע.
אולי צריך עכשיו ענווה ופשוט חתונה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אין חובה להתחתן בן 18.
הרמב"ם (הלכות דעות פרק ה הלכה יא) קובע שחתונה מגיעה אחרי שאדם הכין את האמצעים לכך:
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ, ה-ז):
"מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו",
"מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו",
"מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה".
אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה.
וכן הוא אומר בקללות (דברים כח, ": "אישה תארש... בית תבנה... כרם תטע",
כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך.
ובברכה מה הוא אומר? (שמואל א, יח, יד)
"ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו".
על פי דרכו של הרמב"ם גם כיום צריך הכנות נוספות לפני החתונה, החתונה תבוא רק אחרי שתרגיש בשל לכך - גיל 18 לא מחייב, גם לא גיל 21.
כמובן שלא נכון לדחות את החתונה לגיל מבוגר מדי רק בגלל בררנות מוגזמת - צריך איזון בריא.