על "לא תרצח" ועל ציונות

שלום וברכה

כלל זה יהיה נקוט בידך: לעולם אין עיקרון אתי כלשהו, משום סוג, שהוא עיקרון מוחלט, הנכון תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מול כל כלל אתי עומדים גם יסודות אחרים. ההתנגשות ביניהם יוצרת דילמה, והדילמה מחייבת הכרעה או הסדרה בין העקרונות השונים.

הדבר נכון גם לגבי "לא תרצח".

מחד גיסא, התורה נאבקת בשפיכות דמים עוד לפני עשרת הדיברות. היא רואה בחומרא את רציחתו של הבל בידי קין; היא אומרת כבר לנח שיש איסור נורא על שפיכות דמים "כי בצלם אלוהים עשה את האדם", ועוד ועוד.

מאידך גיסא, התורה מצווה פעמים רבות ובהקשרים שונים להוציא אדם להורג. לא רק אויבים. יש עונשי מוות בתורה על עבירות; דין רודף; עיר הנדחת ועוד. הדבר נכון גם לגבי מלחמה ואויבים: בימי המקרא, הדרך העיקרית למנוע את פעילות האויבים שאינם נכנעים היא להרוג את כולם. אין דרך אחרת.

אשמח אם תקראי את: http://mikrarevivim.blogspot.com/2010/05/blog-post_2873.html

מבין שתי האפשרויות: להימנע מכיבוש הארץ ומחזרה למקומנו כדי שלא להרוג, או להילחם בדרכים שבהן נלחמים בימי קדם, התורה בוודאי מחייבת את הדרך השניה. כמובן שאי אפשר להעתיק את ההכרעה הזו כפי שהיא לימינו, שכן דרכי המאבק כיום אינן כוללות רק מלחמה אלא יש גם דרכים נוספות, ולא זו בלבד אלא שיש דברים שלא עושים במלחמה, אולם עצם העיקרון שמותר וחובה להילחם על ארצנו ועל חיינו – נותר על כנו.

אם אתה רוצה להרחיב בנושאי מוסר מלחמה היום, אשמח אם תקראי את: https://www.ypt.co.il/4464 ובקיצור את https://bit.ly/38G149x.

לגבי הציונות:

סביר להניח כי בין מייסדי הציונות היו כאלה שזו היה מטרתם – ביטול התורה, יצירת זהות אחרת וכדו'. אולם יש לזכור שני דברים: ראשון בהם הוא העובדה שהם פעלו לטובת עם ישראל לפי תפישת עולמם, והם סברו כי זה הדבר הטוב ביותר שנכון לעשות למען העם היהודי. זה כשלעצמו הוא יסוד חשוב ביותר, ורבנו הגדול הרב קוק זצ"ל לימד אותנו להתבונן על הממד הזה, ועל החתירה שלהם לארץ ישראל, ולראות בכך את תחילת תנועת התשובה של עם ישראל לארצו. שנית, הם היו כלי ביד ההשגחה העליונה לפתוח את מהלך שיבת עם ישראל לארצו. חלק מאלה שמכנים אותם ארורים מתעלמים מכך, ומכך שהמנהיגים שלהם עצמם פעלו בכיוון ההפוך.

על כן, מוטב לראות את הטוב שהתחולל, ולבקר את הרע שהתכוונו לעשות, ואת ה"ארור" להותיר לדברים אחרים.

כל טוב