שאלה
שלום וברכה כבוד הרב,
רציתי לשתף אותך בדבר שעל ליבי זמן מה
אני מגדיר את עצמי יחסית בחור תורני
אבל יש הלכה שיש לי קושי מהותי לקיים אותה בגלל הערפל מסביב להיתרים שבה
אני בחור שמאוד אוהב לנגן ולשיר
ואני מנגן בהתנדבויות בבתי חולים
ומקומות שונים כדי לשמח את החולים
ואני נמצא בקבוצה כזאת של התנדבויות
שיש גם בנים וגם בנות
ולפעמים הבנים והבנות שרות יחד
ולפעמים פתאום בת שרה לבד
ולא יהיה יפה ויאה לומר לה להפסיק
אז אני כל הזמן מחליק על ההלכה הזאת
זאת ההלכה היחידה
שקשה לי לקיים בשלמות
גם כי יש מיליון היתרים בזה
וככל שאתה יותר מקל בזה
אחרי זה אתה נופל לעוד ועוד והיתרים
והם נעשים יותר ויותר דחוקים
למשל שהשרידי אש מתיר שירה משותפת
והרב ביגמן מתיר שירת אישה תמימה
אבל אני מרגיש שההיתרים האלה
גורמים לאיבוד הטעם של ההלכה
כי אחרי זה אתה לא יודע מה אסור ומה מותר
כי הכל במין ערפל אפור כזה
גם טוב וגם רע
זה נושא סבוך
מצד שני איני יכול נפשית לחתוך לגמרי
לומר אני לא שומע שירת נשים בכלל
כי זה קיצוני מדי ולא בריא לנפש שלי
ומה שהכי מפחיד אותי
שלאט לאט
מתפוגגת לי המשמעות של ההלכה הזאת
ואני פחות רואה למה לקיים אותה
זה המצב הכי מסוכן,
אני מרגיש שדווקא בדברים שקשים לנו
אנחנו מסתמכים על דעות יחידאיות,
מה לדעת הרב ההיתר הכי גדול
שמתקבל על הדעת בנושא הזה?
ומהי הגישה הנכונה לגשת לכל העניין?
האם יש מקום להקל
כי זה שומר לי על הנורמליות והנקיות
ביחס לאישה?
איך מתווכים בין הרצון להיות קדוש לבין הרצון להיות נורמלי?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכהֿֿֿ
האם אני יכול להציע לך דרך אחרת ?
דווקא מנקודת המוצא המצוינת שלך שאתה מכוון את עצמך להיות ״תורני״ במובן הטוב של המילה ?
ראשית, לשמוח מאוד במה שאתה עושה. זו מצווה גדולה, וביקור חולים ושימוחם מתברר לנו יותר ויותר כהצלת נפשות של ממש. הקורונה איפשרה לנו לחקור טוב יותר את הבדידות ואת מחירה, את תחושת החולי הריחוק והניתוק, ואת כל המשמעויות של כך.
יש פוסקים רבים שהתירו ליסוע לבית חולים בשבת כדי שהחולה לא יהיה לבד, מנימוקים שונים, כשאחד מהם הוא מחיר הבדידות.
ועל כן, לשמוח מאוד במה שאתה עושה.
בשעה שמראש אתם מתכוונים לשיר ביחד, ולא גברים מול נשים ולהפך, אלא ביחד - אתם עושים את מה שאפשר לעשות בהקשר זה, והוא נכון.
ואם יש בת ששרה לבדה - זה לא בסדר לכתחילה, ואיני מכיר בהיתרים השונים לעשות זאת, אולם זו הנאה הבאה לאדם בעל כורחו, והמשימות שלך הם להתמקד בעשייתך.
אם זה בהכרח מפיל אותך כפי שתיארת - אכן צריך לעזוב את כל המסגרת הזו.
אולם, אם אתה מחליט שזה לא נועד להפיל אותך. אתה לא הולך להופעות של נשים שרות, על אף שאתה חובב את שירתן; אתה לא נופל בענייני צניעות אחרים, כמו מגע וייחוד ו״ולא תתורו״; אתה מתחזק בעולמך הרוחני, ועוד.
ואז העובדה שזה מה שקורה בבית החולים הרבה פחות קריטית, וכאמור - מתאימה להלכה, בשל היותה בעל כורחך.
ודווקא ההשתחררות מהפחד הזה היא שתביא אותך לנאמנות יותר גדולה להלכה, ולשמירה יותר גבוהה של צניעות וקדושה.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב