נשים בבית כנסת

שלום וברכה.

התשובה ההיא ברור שכן.

בית הכנסת, כמקדש מעט, אינו רק בית אבנים. אינו רק מקום פיזי - קדושה יש בו. בדבר זה דומה הוא לבית המקדש שחרב בעוונותינו הרבים, ושאנו מייחלים ומתפללים כל יום וכל זמן לראות את בניינו מחדש.

בית המקדש היה הלב של כל ישראל. הלב של הפעילות התורנית מחד והציבורית מאידך.

בית הכנסת של ימינו הוא מקום בו יכול האדם להיות חלק מתפילת הכלל. במקום שכזה ניתן לרכוש את אהבת התפילה. את ההבנה של חשיבות כל תפילה ותפילה. גם אישה שלא תוכל אחר כך ללכת לבית הכנסת באופן תדיר (אגב, לא צריך להתייאש מראש, יש נשים שהולכות כל עוד הילדים לא מפריעים לאחרים) חייבת בתפילה.

האהבה שהילדה תרכוש עתה לתפילה, לימוד סדרי התפילה, והחיבור הפשוט לתפילת הרבים יהיו מסרים חשובים שיילוו אותה לכל חייה. זה ערך שלא יסולא בפז.

לגבי החינוך להמשך, חשוב להדגיש לה שעיקר תפקיד האישה הוא בבניית התא המשפחתי שלה, ולכן התורה פטרה אותה ממצוות עשה שהזמן גרמן, היינו מצוות עשה התלויות בזמן, מתוך הנחה וידיעה שהיא תהיה טרודה עם ילדיה ובני ביתה. הסברת תפקיד זה היא עניין חינוכי להורי הילדה, והוא מתבטא בדוגמא אישית של מה חשוב בחיים: האם מוכנים לוותר על דברים שונים למען הילדים והמשפחה או שלא.

יש לעודד אותה לתפילה בבית הכנסת יחד עם ההדגשה שאין זה עיקר תפקידה בחייה בהמשך, כמו באמירות: נצלי את השנים האלו כדי ליצור קשר כזה עם הקב"ה, כי אחר כך הדבר יהיה יותר מסובך.

היינו יחד עם העידוד לתפילה לשתול כבר עכשיו שערך המשפחה גדול יותר מתפילה במניין.

נזכה שה' יפתח ליבנו באהבתו וביראתו