נפילה

שלום וברכה,

משל לאדם שהלך לטפס על ההר. בתחילה יש לו כוח והתלהבות, הוא גומע מרחקים ועולה עוד צעד ועוד שלב. אך טבעם של הרים הוא כזה שיש בהם מדרונות תלולים, בורות ועוד הפתעות אחרות. מלבד זאת, העליה בהר קשה בפני עצמה. מתחילים להתעייף באיזשהו שלב ויש צורך לעצור ולנח.

יותר מזה, יש מקומות בהרים שההתקדמות חייבת להיות איטית או שנקבל מחלת גבהים, ולכן יש להתקדם מעט ולעצור, ועוד קצת ולעצור.

לפעמים בשבילים אנו מחליקים למטה, אך עלינו למצוא נקודות אחיזה שיעצרו את הירידה ויאפשרו לנו להתארגן על ,עצמנו מחדש, לאסוף כוחות ולהתקדם.

והעיקר, לא להתייאש, עוד צעד ועוד צעד, עוד מטר, עוד שלב. רק כך נוכל להתקדם.

חזק ואמץ, אל תתייאש ותמשיך לשאוף קדימה. גם אם לפעמים יש נסיגות, עצור שניה, אולי רצת קדימה מהר מידי ואתה צריך להסדיר את הנשימה ולהתקדם בקצב איטי יותר.

כשמתקדמים לאט ניתן להפנים את מה שהשגנו ולהפוך אותו לחלק מאיתנו. אם אתה מרגיש שלימוד התורה חונק אותך, תוריד מטע במינון ונסה למצוא את החלק בתורה אליו אתה יותר מתחבר - מתוך הירידה הזו, בעתיד תשיג כוחות ללמוד יותר. וכל בשאר הרבדים.

המון בהצלחה!