ניתוק מחברות אחרי האולפנה

מועדים לשמחה יקרה,

מה שלומך?

המצב שאת מתארת רווח אצל בנות שחיו 24/7 עם חברות ועברו לחיות בבית או בחברה אחרת. את היית רגילה להיות מוקפת בחברות, הן היו נגישות לך וכרגע בשביל לדבר עם חברה את צריכה להתאמץ, גם אם זה רק לשלוח הודעה. פתאום עולות שאלות כמו שתיארת מי חברה שלי באמת, מי רוצה להיות איתי בקשר ואני איתה. מצד אחר, טבע האדם שואף לקשר הדדי, אנחנו לא אוהבים שחברים שלנו רק בגלל משהו מסוים, בשביל לעשות לנו טובה או מתוך רחמים עלינו. אלא אנחנו רוצים שיהיה לנו קשרים ששני הצדדים ירצו בו וייהנו ממנו. עצם הידיעה הזו יכולה להרגיע אותך ולהוריד את מד הלחץ בעניין הזה.

קשרים עם חברות חשובים לנו, אך הם לא באים בקלות. מניסיוני, קשרים מתפוגגים אם לא משקיעים בהם. לכן זה הדבר הראשון כדאי שתבדקי כמה באמת את מנסה ליצור קשר עם החברות. ברור שיש ציפייה לראות שגם שלצד השני הקשר חשוב, אך ייתכן לצד השני עמוס יותר בחיים והוא לא פנוי כרגע להראות זאת. בייחוד שאת כותבת שאת בתקן בית ואחרות בדירה, סביר להניח שהן עסוקות יותר ולכן הן לא פנויות להשקיע בקשר הנוכחי. מה גם שייתכן שהצד החברתי שלהן מתבטא מספיק בשירות והן לא זקוקות לקשר עם החברות מהאולפנה. לדעתי לא נכון לשפוט חברויות על בסיס של תקופה אחת. ייתכן שגם לך היו תקופות שהתנתקת מחברויות מסוימת משיקולים כאלה ואחרים, שלרוב הם עומס וחוסר זמן. לכן דבר ראשון, כדאי לראות את הדברים בפרופורציות, לראות את המכלול של החיים שלך ושל החברות שלך.

מה עוד שכדאי שתראי אם באמת את לא בקשר עם אף אחת, או שאולי את לא בקשר כמו שהיית רוצה להיות. אסביר. הרבה פעמים אנחנו חולמים על מצב מסוים ולא מסוגלים לראות שיש לנו חלק מהמצב הזה. יכול להיות שאני רוצה להיות בקשר עם 5 חברות ומתבאסת שזה לא קורה כשבינתיים אני מסתמסמת עם שתי חברות בכל שבוע. ההסתכלות הזו נכונה וחשובה לכל עניין בחיים. היא מתמקדת בראיית הטוב ולא בחסר וברע.

הפן המעשי.

את יכולה לבחור לא להתאמץ ולהשקיע בחברויות, אבל סביר להניח שהתוצאות יהיו בהתאם. אז תשאלי, מה להמשיך להשקיע כשהצד השני לא מראה רצון? אז לא, אבל תבדקי היטב אם הצד השני לא מעוניין או שמא נוח לו שאת יוצרת קשר או שמא הוא עסוק כרגע לקשר אינטנסיבי. אם מדובר בחברה טובה, ייתכן שהייתי מנסה לומר לה את הרגשתי בעדינות ואולי בדרך אגב. את גם יכולה לבחור לווסת את המאמצים, אולי להוריד אותם מעט, ואולי להשקיע בחברות שמראות נכונות מסוימת. הציפייה שנשאר בקשר עם אותן חברות מהאולפנה ונהיה חברות של כולן הוא חלום באספמיה. כשאנחנו מתרחקים פיזית מהאנשים, טבעי שנתרחק מהקשר איתם, אם לא נשקיע בו.

בקשר לחברויות חדשות בשירות, זהו עניין שכנראה תיפגשי איתו בכל שנה בשנים הקרובות: בשנה השנייה של השירות, במדרשה, בלימודים, בעבודות מזדמנות או קבועות. אנחנו יצורים חברתיים וקשה לנו מאוד לחיות בחברה שאין לנו בה חברים או ידידים, לכן אני לא ממליצה בכלל להימנע מקשרים חברתיים בכל מקום שהוא. מה שכן אני ממליצה לא לראות בכל חברה ה-חברה הכי טובה שלך. יש חברות ללימודים או לעבודה, שכנות, חברות ילדות וחברות נפש. לא כל אדם שפגשתי בחיים היה חבר נפש שלי. גם אם למדתי עם חברה 3 שנים ולמדנו הרבה ביחד למבחנים, יכול להיות שיום אחרי סיום התואר הקשר יתנתק. לכל חברות יש אופי משלה ויכול להיות שהיא גם תיגמר בשלב מסוים של החיים, אבל לא בגלל החשש הזה הייתי מוותרת עליה. כיף לך כרגע להגיע לתקן ולהרגיש בו טוב, אז בגלל החשש שלא תהיי חברה של אותן בנות, תוותרי על הקשרים האלה? גם כאן ייתכן שנכון לווסת את ההשקעה שלך בחברויות האלה אם את לא רואה בהן חברויות עד, אבל לחלוטין לא לוותר עליהן כרגע.

ועוד מילה על הקשר עם הקב"ה, "ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה שם נמצא ה' יתברך". הוא איתך. אז למה שלא תדברי איתו, תספרי לו מה את מרגישה ואם את רוצה תבקשי ממנו גם שיעזור בהתמודדות. הוא הכתובת הראשונה והאחרונה, אז אני ממליצה לנצל את הכתובת הזו. גם אם כרגע לא תעני מיד, הוא ישמע ויאסוף את הדמעות שלך כמו שהוא אמר לרחל שבכתה לא מעט, "כי יש שכר לפעולתך, נאום ה'".

מקווה שעזרתי מעט בהתמודדות הזו. הלוואי שתשמחי בחברות שלך ובעיקר, בטוב שבעצמך ובחייך.

מוזמנת לשאול ולהתייעץ עוד במייל שלי ובאתר.

חג שמח,

רינת rinathaber@gmail.com.