שאלה
היי,אז אני בת 18 ואני נמצאת בדיכאון כמעט שנתיים שהתחיל לי בעקבות הבית ספר . במהלך הדיכאון עברתי אותו לגמרי לבד והיו לי המון קשיים להלחם בדת ולהשאר חרדייה ובסוף נשארתי אך המלחמה עדין קיימת ומייחלת לעצמי שאשאר..
במהלך שמיני עצרת ממש סבלתי מהדיכאון ורבתי ויצא שרבתי עם אמא שלי שהיא לא ידעה באיזה מצב אננ בגלל נמצאת.. הייתי בדיכאון ממש שאיבדתי חשק לחיות וכמעט לא יצאתי מהבית ורק ישנתי.בכל מקרה התעלתי על עצמי והלכתי לבית כנסת ולהקפות..אבל נשבעתי ונדרתי לעצמי שאם המצב שלי לא ישתפר אני לא ממשיכה להיות דתייה יותר.אני יודע שזה גרוע מה שעשיתי אבל הייתי במקום כל כך לשוך שרציתי שה׳ כבר יאיר לי את הקב״ה ,הייתי לבד ושכלום לא הולך מתוסכלים וזה מה שיוצא..אני באמת רןצה לדעת מה לעשות עם מה שעשיתי ,כי אני יודעת שזה גרוע מאוד ואני לא עושה טובה בכלל לאפחד שאני דתייה חוץ מלעצמי.אני מתביישת גם להגיד שזה מה שעשיתי..מה אני יכולה לעשות?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
אין בנדרים אלו כל נדר ולא חשש נדר, אלו הם נדרי אונסין המוגדרים בהלכה (יו"ד) ולכן אין לחוש לנדרים, אבל יש לטפל בנושא עצמו היטב היטב, וכפי שכתוב בפרשת השבוע "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ