שאלה
שלום וברכה הרב,
מהו האיסור בנגיעה בפנויה טהורה?
ברור לי שביאת פנויה אסורה בהלכה
ונגיעה בנידה משום לא תקרבו
אבל לא תקרבו מדבר גם על ערווה
וטהורה אינה ערווה
אם כן מהו המקור לאיסור נגיעה בפנויה טהורה?
אני מדבר על נגיעת חיבה
האם אסור מק"ו על ייחוד?
שייחוד פנויה אסור אז גם נגיעה אסורה?
האם אסור משום הרהורי עבירה והוז"ל הנלווים לזה?
האם איסור בנגיעה בפנויה טהורה מופיע בספרי ההלכה?
יכול להשתמע כאילו אני מנסה להתיר לעצמי את האסור
אבל לא היא
אני פשוט מברר מהי ההלכה כמו שהיא
כל שאר האיסורים ברורים לי
כי הם מופיעים במפורש בספרי ההלכה
לעומת זאת איסור זה לא ממש ברור לי.
וכן הסיפור בגמרא על האמוראים שהרכיבו כלות על כתפיהם
שיש שמתרצים את זה שבגלל שהיו צדיקים מאוד גדולים
אזז לא היה להם יצר הרע
אז היה מותר להם
אבל בגלל שאנחנו לא צדיקים ויש לנו יצר הרע אז אסור לנו
זה תירוץ אנטי הלכתי בעיניי
יותר הגיוני לומר ההפך
שלאדם צדיק יותר יש יותר יצר
"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"
וכולם שווים בפני ההלכה
ואין אדם שיכול לומר
אני אגע באישה ולא יהיה לי הרהור
"אין אפוטרופוס לעריות"
"ואל תאמן בעצמך עד יום מותך"
אם כן מהו התירוץ האמיתי?
כל טוב.
תשובה
שלום וברכה
בקיצור, כיוון שהנושא נידון באין ספור מקומות:
א. איסור קירבה לפנויה הוא חלק מדיני "לא תקרבו לגלות ערווה". הרמב"ם פסק שזה דאורייתא (בתנאים מסוימים) כי התורה השתמשה בשורש "קרב"; ראשונים אחרים כנראה פסקו שזה לא איסור דאורייתא, אך אסור מדרבנן. אולם בהיקף יותר גדול – זהו חלק בלתי נפרד מקדושת חיי ישראל ומדיני "ולא תתורו".
ב. בוודאי שחלק מאיסור זה קשור להשתלטות המיניות על הרהורי עבירה.
ג. בוודאי שהוא מופיע בספרי ההלכה, ובראשם הרמב"ם. לא זו בלבד, אלא שהחובה להתרחק מן הנשים מאוד מאוד שמופיעה בשולחן ערוך חלה בוודאי על מגע.
ד. הרכבת נשים פנויות על הכתפיים אכן נידונה בדברי הפוסקים השונים, והדבר בהחלט היווה אתגר הלכתי. כבר חכמים שאלו את רב אחא על כך (כתובות יז ע"א), וביאורים שונים ניתנו למעשיו, למן הטענה שהיה מרכיבן על כסא (בן יהוידע) ועד הבחנה בין רב אחא לבינינו. מול הכלל של "כל הגדול מחבירו – יצרו גדול ממנו" העיד רב אחא על עצמו שזה לא כך לגביו.
כל טוב