מקרה הרב שמואל טל

שלום

אינני מבין מי התיר לקבל לשון הרע שנאמר על אדם בתקשורת.

האם קם בית דין ששמע את הצדדים כולם, וסיים את עבודתו, והכריע שרב זה עשה מעשה כזה או אחר?

הרי אמרה התוה"ק 'ודרשת וחקרת ושאלת היטב, והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך', ורבותינו הורו 'הוו מתונים בדין'.

ועוד אמרה תורה 'שמוע בין אחיכם ושפטתם', ועל כך דרש רב חנינא- אזהרה לבית דין, שלא ישמע דברי בעל דין, קודם שיבוא בעל דין חברו. ואזהרה לבעל דין, שלא יטעים דבריו לדיין, קודם שיבוא בעל דין חברו.

קל וחומר שאדם מן השורה מוזהר בזה, שלא לשמוע רק צד אחד ושמועה אחת, מבלי שחקרו אותה שתי וערב בית דין מסודר והוציאו מסקנה מבוררת.

הגר"א וייס, אחד מגדולי הדור, מינה בית דין מיוחד לברר את הנושא הזה. בית הדין לא בירר עדיין את העניין והוא באמצע מלאכתו. לכן כל הלכות לשון הרע חלים על סיפור זה, שאינו מבורר כל צרכו עדיין.

על פי הדין אסור להאמין ללשון הרע. ולכן אסור להאמין לשום שמועה, עד שתתברר כראוי על ידי צוות רחב של תלמידי חכמים מנוסים.

אל תקח חלק מתרבות המדיה, השופכת דם האדם מבלי משפט, עוד טרם שנגמר דינו בבית דין. התורה אינה כזו, אלא מתון מתון, מבררת, רודפת אחר הצדק המדוייק.

הרב זצ"ל כתב באורות שעלינו לשוב אל 'הרוח הרציני'. דהיינו להביט בחיים בצורה העמוקה שלהם, ולהבחין בהם באמת ובתמים. לא במה שנראה בסקירה ראשונה של ליצנות פופולארית.

לגבי שאלתך-

כמות הרבנים שנפלו בדברים רעים של צניעות, ואנו יודעים עליהם, היא אחוז זניח מכלל רבני ישראל.

על כן, לצד הזהירות והדחייה של מי שחטא (ונתברר שחטא), יש להמשיך לקבל תורה ביראה ואהבה, מכלל רבני ישראל, שלכולם חזקת ישרות, תמימות, ויראת השם.

אינני מסכים עם הרב טל בדברים מסויימים, ואני מסכים עימו בדברים אחרים, בתחום התורה.

אין קשר בין התוכן של הלימוד, ובין הצורך והחובה לברר כל שמועה, האם יש בה אמת, כדי להציל הנרדף מיד רודפו. בין אם מדובר ברב נרדף ובין אם מדובר בצד השני הנרדף בידי הרב. יש צורך ב 'מסך הבערות' כאשר מבררים אמת.

כל טוב