שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 22, סטודנטית.
אני יוצאת לפגישות מגיל 18, בעיקר משידוכים של חברות.
לאחרונה קצת התייאשתי מן התהליך כי אני מרגישה שאף אחד לא באמת מתאים לי.
אני גם לא יודעת איך להמשיך לחפש מישהו כי החברות שלי כבר יודעות שאני מנסה לצאת לפגישות ואני לא רוצה כבר לבזות את עצמי בפניהן (לשאול אם יש להן מישהו להציע לי).
השאלה איך ממשיכים מכאן? האם פשוט לחכות שהן יציעו חי מעצמן או שפשוט "לחזר אחריהן"?
אני די מבולבלת וחסרת כיוון. חשבתי כבר על לצאת מכל העולם הזה של הפגישות ולהתרגל לרעיון של לחיות ללא שותף לחיים.
אשמח למענה,
בברכה,
לאה
תשובה
שלום
אני מבין את כאבך ואת רצונך.
יחד עם זאת, ארבע שנים אינן יכולות ללמד על העתיד. וגם אינן פוטרות מאחריות לעתיד.
לפיכך יש צורך וחשיבות להמשיך לצאת על מנת להתחתן.
חיים בזוג הם פסגת הייעוד של האדם, שכך הוא בגדר אדם שלם ובשר אחד. בזוגיות של תורה ניתן להגיע למיצוי הייעוד האלוקי המשותף והאישי.
לפיכך אין בושה כלל בבקשת סיוע בזה מחברותייך, אלא מעלה של אדם מאוזן ועניו שמוכן לשמוע עצה ולקבל הצעה מאחרים ואינו רואה בזה דבר שלילי אלא חיובי. אין בזיון בהכרת האמת אלא ישרות.
מתורת הגר"א למדנו, שבנושא הזיווג העיקר הוא התפילה, שנאמר מהשם אשה לאיש. לכן הרבי בכך, ובע"ה יהיו בשורות טובות.
בהצלחה