שאלה
שלום,
הורים שלי חזרו בתשובה כשהם היו צעירים, ונוכחתי לדעת שאבא שלי אמר שהמנהג שלנו הוא לא לומר ברוך הוא וברוך שמו בשמונה עשרה. הנקודה היא, שחקרתי קצת את הנושא ומצאתי שיש בעיקר שני טעמים עיקריים לא לומר והם לאותם שיטות:
1. מפני שכשהש"ץ מתפלל במהירות זה יכול לגרום לאמן להיות מנותקת מהברכה, ואם כן זה חשש לאמן יתומה. כך לכאורה נהג הגר"א.
2. מפני שיש הסוברים (המהר"ש אבוהב המובא במעשה רוקח על ברכות א יא) שלא לומר כי זה הורס את הברכה שכל העונה אמן על ברכה כמוציא מפיו ממש, ואם כן כשאומרים ברוך הוא וברוך שמו זה כמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ולא יוצא ידי חובתו. אך המעשה רוקח דוחה את זה שם.
רציתי לדעת האם עלי ללכת על פי שכולם עושים וכן לומר את זה, כי בימינו לא ראיתי אף אחד שנוהג לא לומר, חוץ ממה שאבא שלי אמר לי שהוא נוהג לעשות. או אולי לא לומר משום אל תטוש תורת אמך, אך הוא חוזר בתשובה אז לא יודע כמה זה נחשב "מנהג אבותי".
אז מה עלי לעשות?
תשובה
שלום וברכה
ראשית, גם אני נוהג כך. אני עונה בקול גדול אמן, אך אצלנו לא נוהגים לענות ״ברוך בוא וברוך שמו״ מנימוקים אחרים, בעיקר בשל העובדה שזה הפסק בברכה גם של השומע, ולא זו בלבד אלא שהנוסח ״ברוך הוא וברוך שמו״ הוא ניסוח בעייתי, שכן יש בו כפילות.
אבל, בשל העובדה שהרוב לא עושים כך, ועוד יותר - בשל העובדה שיש בזה גם להמעיט את מענה הקהל לתפילה, אני מציע (ורק אם אביך לא ייפגע מכך) לא לאמץ את המנהג הזה, כי אם לענות ״ברוך הוא וברוך שמו״. ברם, אם אביך ייפגע מכך - נהג כמנהגו.
כל טוב