שאלה
בבבלי (עבודה זרה טו' ב') נאמר על עכו"ם ש"אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל אחד עובד כוכבים ואחד כותי", ומבאר היורה דעה קנ"א: "אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם ולא לישראל לסטים דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות ולא שום כלי זיין ולא סדן ולא כבלים וקולרין ושלשלאות של ברזל ואפילו עשת של ברזל ולא משחיזים להם כלי זיין ולא בונים להם מקום שדנים בו בני אדם". האם נאסר עלינו למכור נשק לאומות העולם או להשחיז (קרי לתחזק) נשק שכזה? או למכור לגויים ציוד שיוכלו להשתמש בו לשים אנשים (ואף חו"ח יהודים) בבית הסוהר?
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על העלאת שאלה זו.
אני עוסק בה כבר שנים רבות, ומנסה לקדם את המדיניות של מדינת ישראל למקום מוסרי יותר. רק לאחרונה כתבתי: https://www.israelhayom.co.il/article/809087.
על מקורות הסוגיה כדאי לקרוא את מאמרו של הרב יעקב אפשטיין שפורסם לראשונה ב'תחומין' ומופיע באתר של צהר: https://ethics.tzohar.org.il/%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%90-%d7%a0%d7%a9%d7%a7-2/
אשמח מאוד אם תראה את:
על ההתנהלות לאור המקורות האלה ניתן לומר כך:
נקודת המוצא היא שאסור למכור נשק לגויים.
ברם, השיקולים ההלכתיים יותר עמוקים, כי מכירת נשק כיום אינה רק עניין כלכלי. מדינת ישראל לא תוכל להתקיים כיישות עצמאית ביטחונית בלי מכירת נשק, וזה פיקוח נפש לאומי. יש לזה עוד משמעויות, כמו חליפין בטכנולוגיות, הישגים מדיניים בינלאומיים וכדו', שכולם מהווים גם הם שיקול דעת הלכתי.
על כן, צריך לשים את הגבול במקום כלשהו, וכנראה הוא עובר בין בשאלת אופי הנשק (הגנתי יותר כל להתיר), והן לגבי הגויים (שומרים בעיקרון על אמנות בינלאומיות וזכויות אדם, או לא).
כמובן שהדברים אינם טהורים, ולא ניתן לזקק מדיניות בצורה מדויקת.
יישר כוח על מודעות והעלאת הנושא
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם