שאלה
יש לי מחשבות משכב ...
זה סבל תמידי אני לא בחרתי בזה
אני נלחם עם זה תמיד אני שונא את זה אבל
החיים שלי כבר נהרסו לגמרי אני בתחתית.
אני תמיד מדבר עם השם שיעזור לי ואני מתחזק בתורה רואה שיעורים מנסה להיות אופטימי אבל החיים מייאשים אותי אין לי למה לחיות אין לי מניע , מבחינתי אין טעם לכלום כבר.
כבר שנה שאין לי חברים ולא עבודה כי אני בחרדות ולחץ כל היום ולבד מבינים..
הלבד עשה לי לא טוב אני כל היום חושב על כמה אני רוצה כבר למות ושזה יסתיים כבר נמאס לי מהמלחמה הזאת גם ככה החיים קשים וזה מה שעובר לי בראש זה יותר מידי.
לא מוכן להיות בדיחה ולחיות חיי השפלה יותר מעדיף למות.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בסד
שלום וברכה
אמנם צדקת בדבריך הבדידות היא דבר קשה (היא טובה מעט ביום אבל לא כל היום). על כן אתה חייב להיות בקשר עם אחרים, בכל אופן אפשרי, במצבך זה פקו"נ והמשנה באבות אומרת "קנה לך חבר" אפילו צריך לשלם עבור חבר שיבוא וידבר עמך, אולי תלמדו דבר מה ביחד. על כן תשתדל (אפילו בכסף) לקנות חבר שישוחח עמך. כמו כן כיצד יכול להיות יהודי שאין לו חברים הרי הוא הולך ג' פעמים ביום להתפלל ובכך נוצר קשר כל תפילה לפחות עם תשעה יהודים מבוגרים, ומתוכם בע"ה אפשר להתרומם. על כן מלבד חבר, תצא לתפילות ומלבד שאתה פונה לאבא שבשמיים אתה גם יוצר קשר עם עוד מתפללים. ואפילו אם מתפללים בחצרות יש עשרה למנין.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ