שאלה
שלום כבוד הרב,
במהלך ראיונות שערכתי עם אנשים דתיים הלוקים בדיכאון עלתה מאחד מהם השאלה- האם אדם שמאס בחייו, שלא ממש רוצה להתעורר בבוקר, מחוייב לומר "מודה אני" בבוקר?
אבקש להתייחס לפן ההלכתי ולא לפן הנפשי, מכיוון שמדובר באנשים מטופלים ולא נשקפת סכנה לחייהם.
תשובה
שלום וברכה
כואב להתמודד עם שאלה מעין זו.
נקודת המוצא שלנו היא שלא משקרים בתפילה.
בוודאי שלא בתפילה שהיא פחות ״הלכתית״, כמו ״מודה אני״, ומנוסחת בלשון יחיד .
לא עומדים מול הקב״ה ואומרים שקר פנימי.
ברם, המענה אינו בהכרח אי אמירה.
המענה יכול להיות, ונראה לי שזה מועדף, כמובן אם אפשר - להעמיד את עצמך מול התפילה הזו, ולנסות להתרומם להודאה על מה שיש, ועל עצם העובדה שלמרות שאולי מעדיפים בנקודת זמן זו את המוות - יש היבט גם על ההודעה על החיים ועל הבריאות שיש.
ובוודאי יש עוד תנועות רוחניות ונפשיות אפשריות, שחלק מהן ניתן לברר עם המטפל.
ואם לא מוצאים - לא אומרים, אלא דברי אמת אישיים מול הקב״ה.
כל טוב ופתיחת שערי עתיד