שאלה
שלום, לא מזמן ההורים שלי שיתפו אותי בהחלטה שלהם לאמץ כלב, שמחתי מאוד אך בבית יש ילדים קטנים ולכן ההורים אמרו שרק במידה וכולם יעזרו לטפל בכלב, להוציא אותו לטיולים ולנקות אחריו הם ישאירו אותו. כבר קרה פעם שהם הביאו כלב לחודש - חודשיים ולא כולם היו שותפים בטיפול שלו ולכן החזרנו אותו.
יש סיכוי שגם הפעם זה יקרה וזה בעצם יגרום צער לבעל החיים ועוגמת נפש שעד שהוא קיבל בית שטיפלו בו והוא קיבל שם חום, אהבה ויחס פתאום מנתקים אותו משם כאילו הוא צעצוע ומחזירים אותו או שמעבירים אותו למשפחה הבאה.
האם יש בזה באמת צער בעלי חיים מצד ההלכה כמו שאני רואה את זה ואם כן מה עלי לעשות על מנת למנוע את זה? מראש לבקש שלא יביאו כלב הביתה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
למיטב היכרותי עם הלכות צער בעלי חיים - אין התייחסות למצוקות רגשיות ('עגמת נפש') של בעלי חיים.
בשאלה מהסוג שלך צריך תמיד לבחון את האלטרנטיבה: מה גורלו של הכלב הזה אם הוא לא מגיע לביתכם?
האם כרגע הוא חי בתנאים יותר טובים?
באופן מעשי נכון להעלות את הדילמה שלך בפני ההורים ולחשוב יחד אתם מה נכון לעשות.
יש אפשרות לדחות את אימוץ הכלב לשנים הבאות.
יש אפשרות להחליט שהאחריות שנדרשת מ'כולם' אינה תנאי להחזקת הכלב. אתה יכול להציע שאם מישהו מהקטנים יתרשל באחריות שלו, אז אתה (או אחים אחרים) ימלאו את הנדרש לטיפול בכלב שבכל מקרה ישאר בבית.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם