שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב,
שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן ואני לא מבינה איך הרבנות עדיין לא עשתה את הצעד הקטן הזה בשביל שינוי ענק בנושא הטרגי כ"כ של נשים עגונות. הרי ידוע גם בימי קדם שחיילים היו נותנים גט לנשותיהם על תנאי שלא יחזרו ממלחמה על מנת שיהיו מותרות במידה והבעל נעדר פרק זמן מוגדר ולא ידוע מה עלה בגורלו. סעיף קטן בכתובה של כל הנשים והופ- אשתו של רון ארד שעגונה כבר מעל 30 שנה(!!!!!!!! ולא יספיקו כל סימני הקריאה שבעולם....) לא היתה עגונה כלל מהתחלה... ואם כבר, אולי ניתן להכניס סעיף דומה שמגדיר שהבעל כשמתחתן עם אשתו אוהב אותה ולא רוצה לפגוע בה אם חלילה הנישואין עולים על שרטון ולכן הוא מצהיר במעמד החופה שאם יהיה מצב שבו הוא ינסה לעגן אותה חלילה בעתיד- זה לא הרצון האמיתי שלו, אלא הרצון האמיתי שלו הוא שתהיה מאושרת לפיכך אם מתקיים מצב עגינות לפרק זמן שבמהלכו לא מצליחים לפתור את הבעיה/ הבעל בורח- למעשה הרצון האמיתי שלו זה לתת לה גט ואז הגט ניתן בעצם כבר במעמד החופה למפרע. בטוחה שאפשר לנסח משהו בסגנון שיהיה תקף מבחינה הלכתית ויציל כ"כ הרבה נשים אומללות על לא עוול בכפן!!! אשמח לשמוע מה דעת הרב בפן ההלכתי של העניין ובמידה ויש פתח לזה- כיצד יתכן שיש כ"כ חוסר רגישות ורצון מצד העולם הרבני למצוא פתרון לפלונטר המטורף הזה של עגינות ברמה המערכתית במקום לרדוף אחרי המעגנים לחו"ל ועוד סחבות ועינויים לנשים. תודה רבה!!
תשובה
שלום וברכה
מה אני מציע לעשות ?
קודם כל, לשנות את נקודת המוצא: לרבנות בוודאי שיש אינטרס מאוד משמעותי לפתור את הבעיות הקשות האלה. ראשית, גם לרבנים יש בנות, וגם בעולמם יש עגונות; שנית, המצב הזה של עיגון הוא באמת פגיעה קשה, וצריך למנוע אותה; ולמעלה מכך - גם ההלכה יוצאת נפגעת מכך שיש נשים עגונות.
המטרה היא אפוא קיימת.
הפיתרון של גט על תנאי - ככל פיתרון - הוא בעל יתרונות וחסרונות. את היתרונות כתבת. אולם יש לו הרבה מאוד חסרונות: הוא מעמיד את הנישואין עצמם על תנאי; הוא מכניס את בית הדין עמוק לתוך הזוגיות, בניסיון לקבוע אם התנאים התקיימו או לא; הוא בנוי על הנחות ביחס לרצון האמיתי וכדו׳.
הדברים האלה הם סוגיות שדנים בהם מבחינה הלכתית, ואני מקווה שיום אחד תימצא הדרך הראויה.
כל טוב, ויישר כוח על הרגישות