לתקן קורא הפטרה

שלום רב,

הערה מקדימה: אני משיב בהנחה שאין רב לבית הכנסת שלכם. שהרי אם היה, הייתם שואלים אותו.

במידה ויש רב, יש להישמע להוראות מרא דאתרא בלבד וכל תשובתי בטלה כחרס הנשבר.

להלן הרשום אצלי:

א. תשב"ץ א,קלה: "קריאת ההפטרה אינו אלא לכבוד הנביאים בעלמא, ולא היתה תקנה מחוייבת כקריאת התורה", וביאר לפי דרכו, כי הסיבה שקטן עולה רק למפטיר היא משום שקריאת ההפטרה "אינה אלא לכבוד בעלמא משום הכי הקילו בה שתהיה בקטן …אבל בקריאת חובת היום ומה שהיא תקנה קבועה כגון ארבע פרשיות וחנוכה ומוספי ראשי חדשים ורגלים, אי אפשר כלל על ידי קטן, דכיון שאינו מחוייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן".

ב. משמע מדברי השולחן ערוך (סעיף ו) שצריך לחכות לפני ההפטרה עד שהגולל יסיים לגלול את ספר התורה, כדי שמי שעלה לגלול לא יפסיד מילה אחת מקריאת ההפטרה.

ג. כאשר תיקנו בזמנו לקרוא את ההפטרה בשעת השמד, היו קוראים בנביא בציבור, ממש כמו הקריאה בתורה היום. מסתבר שהיו קוראים ממגילת קלף בדומה לדין קריאה בתורה. כיום, למרות "כשבטל השמד ולא בטלה התקנה", אנחנו לא נוהגים לקרוא במגילה כשרה. הלבוש (רפד) שאל את השאלה המתבקשת: מדוע בזמנינו לא קוראים הפטרה מתוך קלף, "כי היה נ"ל שאין יוצאין בציבור כלל בקריאת ההפטרות שקוראים בחומשים הנדפסים, כיון שאין נכתבים בכל הלכות ס"ת או במגילה". הלבוש חתם את דבריו בצריך עיון.

יתכן שזה בגלל הצורך המוזכר בגיטין דף ס'. עיי"ש. וראה ערוך השולחן.

ד. באליה זוטא (רפד) פסק על הפטרה: "אפילו בעל פה מותר בשעת הדחק.. ומכל מקום נראה לי דאותם שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשים הנדפסים בהפטרה לחוד, דכיון שחשיב להו כמו נכתבים, אם כן עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסים, כיון שאפשר לכל צבור וצבור".

ה. ראה משנ"ב ס"ק ח. מי שנוהג לקרוא מתוך הקלף מקפידים שבעל הקורא מוציא את הרבים ידי חובה כקריאת ספר תורה, ולכן עליהם לשתוק ולהאזין. בטח שלא לקרוא את ההפטרה בעצמם.

ו. משנ"ב ס"ק יא: "עיקר הדין הוא שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטרה והציבור יאמרו גם כן אחריו בלחש. ובמדינותינו נהגו שהכל אומרים ההפטרה עם המפטיר ביחד בקול רם, והוא מחסרון ידיעה, ונכון לבטל המנהג. ולכתחילה יש לנהוג שהמפטיר יאמר ההפטרה בקול רם כהקורא בספר תורה, והצבור יאמרו אחריו בלחש. ועכ"פ טוב שיהיו עשרה עומדים סמוך למפטיר שישמעו לקול האומר ההפטרה".

ז. מכל האמור לעיל משמע שהציבור יוצא ידי חובת הפטרה בקריאה שלו הוא את ההפטרה מהחומש שלפניו.

לכן למעשה: כל תיקון של הקורא הוא בבחינת יפיפותו של יפת, ולא עיקר הדין כמו בקריאת התורה.

והנלע"ד כתבתי.

(מקורות: הספר "ביד נביאיך" | רץ כצבי | שאר המקורות רשומים בגוף התשובה).