לפעמים אני מאוכזבת מאוד מעצמי! מה לעשות עם זה?

שלום עדן יקרה.

הרצון שלך לעזור לאחרים ולהרבות טוב בעולם מעורר הערכה. יש באישיותנו כמה צדדים וגם כמה נקודות מבט על העולם. יש נקודת מבט צרה – אישית, נקודת מבט משפחתית, נקודת מבט קהילתית ויש נקודת מבט כוללת שדרכה אנו מסוגלים להתבונן על אחרים שאינם קשורים אלינו כלל. בגיל צעיר יש לנו בעיקר נקודת מבט אישית ועם הזמן עלינו לסגל נקודות מבט רחבות יותר. לא תמיד אנו מצליחים לעשות זאת. לכן ההסתכלות הרחבה שלך על האחר שאינו קשור אלייך, מפעימה והלוואי שתמשיכי להסתכל על הצרכים של אחרים ולנסות למלא אותם.

הרצון הזה לשנות את המציאות בכל רגע, ובעיקר כשאנחנו רואים עוולה או חוסר התחשבות באחר, הוא מתוק וחשוב. הרצון הזה מוציא אותנו מהאנוכיות שלנו ומממש את נדיבותנו. עם זאת, לעיתים אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות, אין לנו יכולת השפעה עליה, אם מסיבות טכניות, כמו בסיפור שתיארת, ואם מסיבות פנימיות למשל, הגשת הסיוע תזיק לנו. במקרים כאלה עלינו לקבל את המציאות הקיימת ולהתבונן בה ובעצמנו בחמלה ובחוסר שיפוטיות. אפשר לומר לעצמנו, אין לי יכולת לסייע כרגע, אך אין זה מעיד עליי שאני אדם לא טוב. זהו מבט כולל שלא מסתכל על עצמנו רק בנקודת הזמן הנוכחית אלא על כל האדם השלם שבנו.

החמלה, הקבלה והמבט הזה אינם מסירים מאיתנו אחריות לפעול כשאנחנו יכולים ואף צריכים. חשוב לעשות לעצמנו חשבון נפש לעיתים ובייחוד כשנראה לנו שלא נהגנו נכון, אך לא כדאי להתהלך בעולם עם ייסורי מצפון כל הזמן. ייסורי המצפון לרוב מדכאים אותנו ומביאים אותנו להתנהל מפחד ולא מתוך תשומת לב ומחשבה. לכן אפשר לחשוב מה עשינו לא נכון, אך לתחום זאת בזמן מוגבל ולהסיק מכך מסקנות כיצד לפעול בהמשך.

חשוב גם להזכיר לעצמנו את מכלול המציאות – מכלול הרצונות שלנו והניסיונות לממש את אותם רצונות. בעבודת ה', ובתוכה עבודת המידות, איננו נמדדים על פי המעשים שלנו אלא על פי המאמצים שלנו, כלומר אם יש מצווה שקשה לי לקיים, ואני מנסה שוב ושוב לקיימה, יש לה ערך גדול יותר מאשר מצווה שאני מקיימת בקלות על הדרך הטובה ביותר.

מקווה שהדברים יפתחו נקודות מבט חדשות על המציאות.

מוזמנת לפנות אלינו שוב בנושא זה ובכל נושא שתרצי, באתר, בווטסאפ, או במוקד הטלפוני שלנו: כוכבית 8298.

בהצלחה רבה,

כל טוב,

רינת