שאלה
היי,
אני מאמין שיש מי שברא את העולם וזה דבר בלתי נמנע. דבר שמטריד אותי הוא עניין השכר והעונש. תמיד מדברים על כך שהאדם חוטא אבל יכול לחזור גם בתשובה - ואז מחול לו. אבל כשאתה חושב על אנשים שמשמיצים אותך ומלבינים פניך, או עושים דברים לא טובים ונכונים בשם הדת - אתה נעצב אבל מתנחם בעובדה שהם יקבלו את העונש על כך. אבל אם חוזרים לנקודת המבט שאמרנו בהתחלה - הם בעצם יכולים להתפלל קצת וכל מה שהם עשו לי ולאחרים נמחל כלא היה. וגם אם נגיד שהם לא חזרו בתשובה על מה שהם עשו - הם מקבלים עונש זמני בעולם הבא ולאחר מכן זוכים לחיי הנצח המופלאים ששם וזהו. אני לא מבין את המנגנון הזה..
*בנוסף, יש יהודים ואנשים שלא נקלעו כל כך עמוק במחשבות ובחיבוטים שאני ואחרים נכנסנו אליהם ביהדות ובחיפוש האמת, הם חיים בנוחות ובחופש בלי הרבה דאגות רוחניות וגם לא מגיע להם עונש - כי הם לא באמת יודעים שיש עולם שלם של מחשבות ומציאות דתית מתחת לפני השטח. למה דווקא אני צריך להתמודד עם הדבר הזה שנקלעתי אליו וגם לתת את הדין כי אני כבר יודע שאני צריך לעשות מצוות כאלו ואחרות ולהמנע מדברים, בעוד הם בכלל לא נחשפו לכך אז מן ההכרח שזה לא נוגע אליהם??
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום נתי.
אני ממליץ לך לשמוח. ברוך ה' זכית לעסוק בשאלות כל כך משמעותיות שמעידות על עולם פנימי עשיר. יישר כח!
אסכם את השאלות. למה בעצם נסלח לאדם למרות שהפגיעה שהוא עשה לא תוקנה? מדוע הקב"ה מעמיד אותי בנסיונות המחקר והבירור ואת אחרים לא?
מה היא תשובה? הרי אנחנו לא מוצאים בשום מקום בטבע שאחרי ששברנו משהו, אותו הדבר יכול להיות מתוקן בדיוק כמו שהוא היה בעבר...? תמיד יש סדקים/צלקות... אם כן איך תשובה עובדת?
מפרש הרב קוק באורות התשובה. תשובה היא באמת דבר מאוד מאוד עמוק ולא מובן מאליו שהקב"ה הביא לעולם. ולמרות שבפשטות לנו קשה לסלוח וגם אם אנחנו סולחים או מתקנים זה לא כמו שהיה בעבר, אצל הקב"ה זה חוזר למצב הקודם ואף יותר. הסיבה לכך היא שללא תשובה לעולם לא היינו מתקנים. לאדם, בדיוק כמו בכל נברא, יש חסרונות בנוסף לחוזקות שלו. במוקדם או במאוחר החסרונות יבואו לידי ביטוי וגם האדם יחטא. "לא יחיה צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן הקב"ה סידר לנו מין טריק שעוזר לנו להמשיך להתקדם למרות הנפילות. לדבר הזה קוראים תשובה.
וכדי שבאמת תהיה משמעות להתקדמותו של האדם יצר הקב"ה שכר ועונש. כשאדם מפתח את המציאות הוא מקבל שכר. וכשאדם פוגע בהתקדמותה של המציאות הוא יקבל עונש. "ואין יום הכיפורים מכפר על עברות של בין אדם לחברו". הקב"ה הוא מלך רחום והחנון, אבל אם אדם פוגע באדם אחר אז החשבון הוא כבר לא מול הקב"ה, אלא מול האדם הנפגע. ועד שהפוגע לא מפייס את הפגוע אין תשובתו תשובה. הוא יכול להתקדם בהרבה מאוד תחומים אבל בנקודה זו הוא פגע בהתקדמות של העולם ועל זה מגיע לו עונש. לכן הקב"ה בנקודה זו גם יבצע איתו דין וחשבון.
כעת זה נשמע נחמד, הקב"ה מעניש את הפושעים ונותן שכר לצדיקים. אבל עלינו לזכור את דברי חז"ל במסכת אבות- "...קשה לכעוס ונח לרצות, צדיק". אם נבין שההתקדמות שלנו, התשובה שלנו, היא גם התקדמות של כל העולם, נרצה להדבק במידת הכפרה של הקב"ה ובכך לקדם את העולם. לכן כשחבר שלי פוגע בי ואני סולח לו, אז הוא פחות פגע בהתקדמות של העולם... וזו היא מעלתה הענקית של הסליחה.
ולשאלה השניה. חז"ל מדריכים אותנו ש-"כל הגדול מחברו ייצרו גדול הימנו". כלומר, ההתמודדות של האדם נקבעת על פי עוצמותיו. ככל שכוחותיו גדולים יותר כך גם הנסיון שהקב"ה יעמיד אותו יהיה גדול יותר. לכן גם המשמעותיות של הצלחותיו בנסיונות היא יותר גדולה. ואם הזכרנו קודם את ההתקדמות של התשובה, ככל שאדם מתמודד עם קושי גדול יותר, כך גם הוא מקדם יותר את עצמו ואיתו גם את העולם.
שתזכה בעזרת ה' לעלות להתקדם ולהצליח בכל התמודדות שתגיע.
בהצלחה בהמשך.
איתן