שאלה
שלום הרב. שאלה לי על למה ה' ברא את העולם, ובכלל המניעים שלו. למדתי כי ה' הוא תכלית הטוב, והוא מושלם, והשלמות שלו היא בכך שהוא נותן טוב לאחרים. אבל אין זו סתירה פנימית?
ההבנה שלנו כי ה' הוא מושלם ואינסופי, מנוגדת אצלי להבנה למה שיברא לנו עולם. הרי בשלמותו, הוא לא צריך שום דבר. אין לו סיבה לברוא לנו עולם. אין סיבה שירצה שנקיים מצוות. כיצד אנו, הקטנים, נוכל לשמח את ה' במצוותינו, או לחטוא ולהכעיסו חס וחלילה.
אינני מצליח להבין ולמצוא הגיון בבריאת העולם, בכך שלה' משנה מה נעשה, כי הרי הוא אינסופי ומושלם.
זה מתסכל אותי מאוד, תודה.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על העיסוק בשאלות אמונה יסודיות.
כרקע לתשובתי, אשמח אם תקרא את מאמרי ״מה אנו יודעים על הקב״ה״ (https://www.ypt.co.il/3816), המהווה בסיס לדרך האמונה שאני מבקש להציע בפניך.
אנחנו לא יודעים על הקב״ה אלא את מה שהוא לימד אותנו עליו יתברך. התורה התחילה בבריאת העולם, ולא במגמות ובסיבות לבריאת העולם, ולפיכך אין לנו מגע עם מה שאירע לפני בריאת העולם, ומדוע הקב״ה ברא את העולם.
ניתנו תשובות שונות, כבר על ידי הראשונים, לשאלה שאתה שואל, ואתה עצמך מצטט את הידועה שבהן, אולם גם אני כמוך מתקשה מאוד לקבל את התשובה הזו, שכן היא בסופו של דבר שבה לעסוק בצורך של הקב״ה, ובחסרון של הדברים שלא היו קיימים אילולא נברא העולם.
אשר על כן, אין לנו אלא לחיות בתודעת החיסרון הגדולה הזו, ובכך שיש מחסום בינינו ובין ההבנה האלוהית השלמה, ואנו יודעים את הדברים רק מבריאת העולם והלאה, ואילו את מה שהקב״ה עצמו לא חשף בפנינו בתורתו - לא נדע לעולם.
כל טוב