שאלה
שלום לכולכם ותודה.
אשמח לקבל הסבר ועצה לבעייתי:
בתפילה בבית כנסת מס פעמים קורה לי שאני לא נמצאת באותו קצב עם הציבור(אם זה בגלל שאני לא מגיעה בזמן, או שאני מסיימת קצת אחרי כולם את תפילת עמידה) וקראתי בסידור שבקטעים מסוימים אני צריכה לעשות הפסק בתפילתי כדי לענות לקדיש/ לברכו את ה' וכו.
וקצת קשה לי עם זה..
אני מבינה שלתפילה בציבור יש המון עוצמה( ברור שאני לא מבינה עד כמה)אבל זה ככ מפריעה לי- אני משתדלת להתכוון בתפילה ואני מוצאת את עצמי רק מקשיבה לתפילה בציבור כדי לשים לב מתי לענות.
וגם קשה לי כי כל הזמן אומרים שבתפילה צריך להרגיש שאתה מדבר עם מלך- אבל אני לא חושבת שכשאני אדבר ואשבח מלך אני אפסיק באמצע כשאשמע המונים שמשבחים אותו..
אז אשמח לקבל את הטעם והמשמעות של עניית האמן
אפילו אם זה אומר לעצור באמצע התפילה,
ומה עלי לחשוב/איך עלי להתכוון כשאני עוצרת באמצע.
תודה תודה תודה. ויום טוב!
תשובה
שלום לך
אם הדבר מפריע לך בכוונת התפילה את רשאית להמשיך להתפלל
להלן מקור התשובה מספר פניני הלכה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=538
בברכה אייל משה
העומד בתפילתו ושמע קדיש או קדושה, אסור לו לענות. אבל יכול לשתוק ולכוון למה שהשליח ציבור אומר, ויחשב לו כמי שאמר בעצמו. וכן המנהג. ואם ההפסקה בתפילתו מפריעה לכוונתו, רשאי להמשיך להתפלל
מקורות נחלקו הראשונים בזה: לר"ת ור"י, אסור לו לשתוק ולכוון לשמוע את הש"ץ, כי זה נחשב הפסקה. ולר"ח ורש"י, ישתוק ויכוון לשמוע את הש"ץ. וכתבו התוס´ והר"ן, שהמנהג לשתוק ולכוון, וכן פסק בשו"ע קד, ז. אמנם אם הדבר מפריע לו בכוונתו יכול לנהוג כדעת האוסרים. וכן הדין אפילו בנמצא באמצע פסוקי דזמרה, כפי שכתבו בשו"ת ציץ אליעזר יא, ג, ובהליכות שלמה (אויערבאך) ו, יב. ועיין באש"י לב, טז.