ללא נושא

שאלה

שלום לכבוד הרב,

אני שקועה במחשבות שלא נותנות לי מנוח ואינני יודעת כיצד עלי להתמודד איתן.

לפני יותר מארבע שנים התחלתי להתעניין בבחור בן גילי המתגורר סמוך למקום מגורי. באותם ימים ביטלתי את מחשבותי עליו בטענה שאני צעירה מדי (הייתי אז בכיתה ט') ושממילא זה לא יוביל לשום מקום בזמן הקרוב ושמאוד ייתכן שזה רגש שיחלוף במהרה. לאחר כשנתיים, כשמשך כל הזמן עד כה השארתי את הרגש הזה אצלי בלבד מתוך אמונה ש"אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין", התחלתי להרגיש שדבר שנמצא אצלי כבר יותר משנתיים לא יכול להיות דבר של מה בכך אבל עדיין הרגשתי שעוד לא הגיע הזמן שטוב לי להיכנס לקשר. לקראת סוף כיתה י"ב הרגשתי שהרגש מתחיל לפרוץ ביתר עוז ושכמעט ואין בי יכולת לשמור אותו עוד בפנים, התחלתי להיוועץ בחברות קרובות וגמרתי אומר לנסות ולהתקדם עם העניין. כשאני עדיין בחשיבה כיצד לעשות את הדברים, הבחור נכנס לקשר עם בחורה מסוימת. כשנשאלתי ע"י חברותי הקרובות כיצד הדבר משפיע עלי הרגשתי שבמידה והזוג ההוא צריך להקים את ביתו יחד אז כנראה שלי יש מישהו אחר ואם אני צריכה להקים את ביתי עם אותו בחור אז זה עוד יגיע ולכן זה לא היה לי מדי נורא. עם הזמן נהיה לי יותר ויותר קשה גם כי הרגשתי שאני עדיין חושבת עליו ויש בזה מעניין "לא תחמוד" וגם כי הרגשתי שאני כביכול עדיין מחכה לו וזה יכול להיות מסוכן שאני אחסום עצמי לאנשים אחרים. היום הבחור סיים את הקשר עם אותה בחורה והוא פנוי. אני מרגישה שודאי בשבילו זה לא הזמן להיכנס לקשר נוסף והאמת שגם בשבילי זה לא זמן טוב. בנתיים יש בי חשש גדול לגבי העתיד כי אני מרגישה שיש בי מחסום לכניסה לקשרים אחרים כי יש בי אמונה גדולה שאם רגש מסוים מפעם בי כבר ארבע שנים אז ודאי שהוא הכי אמיתי. כרגע אני ברוך השם ממש לא לחוצה להיתחתן אבל יש בי חשש לגבי העתיד שאולי אינני צריכה להקים את ביתי עם אותו בחור ובכ"ז יהיה לי קשה להינתק מהמחשבות עליו ולהיכנס לקשרים אחרים. כיצד אוכל להתמודד עם הבעיה?

תשובה