שאלה
כבוד הרב שלום!
שמי חנה ולפני 4 שנים (אני עכשיו בכיתה יא')הכרתי בחור... היננו בקשר כחצי שנה ויום אחד הוא אמר לי שהוא אוהב אותי...נלחצתי...אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו...למרות כל זאת נשארנו חברים טובים ואז הוא הלך ללמוד בישיבה והתרחקנו,אני הייתי יותר דתיה ממנו וזה התחיל להפריע לו, לדוגמא הפריע לו שלי הפריע שהוא לא שומר נגיעה.התחלנו להתרחק,כל מה שהיה בינינו נהרס.נגדע.
היום אני כבר לא חושבת עליו יותר אבל צפים לי זכרונות, אני עדיין רואה אותו מידי פעם וכשזה קורה אנחנו מדברים... היום אני מדריכה בבני עקיבא ואני רואה שהחניכות שלי מגיעות למצבים דומים לשלי ואני לא יודעת מה לעשות האם לעצור אותן?? האם לספר להן את הסיפור שלי??? זה באמת כזה שמעותי וחשוב??
בבקשה האם תוכל לעזור לי?!!?
תשובה
בע"ה
שלום רב,
תפקידך כמדריכה הוא בודאי לחנך את החניכות לנקיות נפשית , וזה נעשה בעיקר ע"י הצניעות הכללית שאת מכוונת אותן אליה, הן במסרים ישירים כמו בפעולות בנושא, הן במסרים עקיפים, כמו שירה (או הימנעות משירה מסויימת) ודוגמא אישית.
בהחלט ניתן להביא אותן לחשיבה על צורת ההתפתחות הנכונה לנפשה של הבת בגיל כל כך צעיר בו היא מפתחת את אישיותה וחשוב שכל אחד יפתח את עצמו בנפרד כדי שבגיל המאוחר יותר והמתאים לנשואין יוכל להיות חיבור אמיתי בין הנפשות.
ככלל בחינוך צריך תמיד להדגיש את הצד החיובי.
כמובן , שאם יש חניכה שכבר נקלעה למצב שבו היא זקוקה לעזרתך כדי להבין מה קורה איתה, אז יש מקום גם לאמירות יותר אישיות.
בהצלחה, אליעזר