שאלה
כבוד הרב שלום,
היה לי עכשיו ויכוח עם בני משפחתי על נושא מסויים. לא מזמן נכנסתי להדרכה בבני עקיבא וציינתי בפני אחד מבני משפחתי את העובדה שמאוד חשובה לי נושא ההפרדה בין הבנים לבין הבנות. כמובן יש לציין שאני גדלתי על ערכים שונים מאוד מהערכים שקיבלתי בזכות עצמי ובזכות החברה החיצונית שלי [שד"א היא החברה הקרובה שלי שנמצאת בבני עקיבא]. ישר בן משפחתי זה שסיפרתי לו, מתוך "התלהבות" יתרה הפיץ את זה בקרב כל הבית ומשום שהערכים של ביתי נוגדים את מה שבדיוק אמרתי- כולם התחילו "לצאת" עלי ואמרו לי שאני טועה בזה שאני עושה הפרדה ושאני טועה בדרך החשיבה שלי, והכי גרוע-שאני הורסת לחניכים.
הטענות העיקריות שלהם היו: אם תהיה הפרדה כל חייהם הם לא יוכלו להכיר זה את זו ולהתחתן. אם תהיה הפרדה הם ירצו להתמרד, ז"א התוצאה תהיה הפוכה, לדוג'- אם המטרה היא שלבנים לא יהיו מחשבות לא צנועות על הבנות, אז בגלל העובדה שתהיה הפרדה הבנים יתרגשו יותר מכל בת ואז זה יגרום תוצאה הפוכה מהמטרה! אם הבנים והבנות אך פעם לא יכירו הוא יגדלו להיות מאוד ביישנים וחסרי ניסיון ולא ידעו איך להתמודד עם צד המין השני
ועוד ועוד...
אני כמובן עניתי שהכל בידי שמים ושהמטרה שיגיעו לרמה הכי גבוה שלהם [וזאת המטרה שלי בתור מדריכה ,לעזור להם] וככה הקב"ה כבר ידאג לשדך להם את זיווגם.ולכן אין סיבה שאני אחבר ביניהם ואתן להם ניסיונות שהם מאוד קשים. גם אמרתי שאין מטרה כרגע שיהיה ביניהם קשר, כי הוא לא יהיה למטרת חתונה. והם ענו לי כפי שכבר ציינתי למעלה.
אני חייבת לציין שבדיוק אתמול הייתה לנו שיחה עם המדרכים של השבט והקמונרית. המדריכים הבנים טענו שאין מספיק קשר ביניהם לבינינו [המדריכות הבנות]= אנחנו 2 בנים ו2 בנות. ואני והמדריכה שאיתי התווכחנו איתם שאנחנו לא רוצות שום קשר איתם מעבר לשיחות על השבט [שמא יווצר קלות ראש] וגם משיחות עם מטרה ננסה להמנע עד כמה שאפשר. אנחנו הרי רוצות שהשבט יהיה מופרד וגם צריך להביא דוג' אישית.
אבל בגלל שהכל נחת עלי ביומיים האחרונים, יצא לי לחשוב אולי אני טועה. מאיפה אני יודעת שזה בדיוק מה שהקב"ה רוצה?! אולי אני טועה, וכל הדברים האלה הם סימנים להראות לי שאני לא הולכת בדרך הנכונה ושבס"ה טעות בידיי.
לכן החלטתי לפנות לרב, אלייך, כדי שתעזור לי למצוא את הדרך הנכונה!
תודה מראש ושבת שלום!
תשובה
ראשית, יישר כוחך, חיזקי ואימצי ודעי כי את הולכת בדרך נכונה.
הנקודה היסודית. היינו שאלת הבסיס האם טוב לחברה שתיהיה נפרדת או עדיף שתיהיה מעורבת?
כמדוני שאין להרחיב במילים. אנו חיים בחברה מעורבת. ועיננו רואות כי העירוב הזה (שבה לידי ביטוי באופן הקיצוני ביותר בכך שחלקים גדולים מהציבור חיים חיי אישות קודם החתונה, וחיים יחדיו) לא הועיל לחיי זוגיות מפוארים. הזוגות שחיו כל חייהם מתוך עירוב המינים לא יצרו חיי משפחה שמבטאים את "יתרונם" על אלו שבאו מעולם נפרד, נהפוך הוא.
התורה מלמדת אותנו שהיכולת שלנו להוקיר דבר, יסודה ביכולת שלנו לבדל אותו.
להבדיל אין יום ובין לילה. להבדיל בין ישראל לעמים. להבחין בין יום השביעי לששת ימי המעשה. להבחין בין כהנים לווים לישראלים.
ולא, אין הכוון שזה גדול מזה, או שזה שווה מזה, אלא הכוונה היא שעל מנת שנוכל להבחין בכל כוחותיו של דבר, על מנת שנוכל לגדל אותם ולרומם אותם צריך לתת לו את הנפרדות הזאת. ומתוך הנפרדות הזאת בה האדם מתגדל, ומברר את מהותו, מתוך זה הוא יכול ליצור חיבור אמיתי וטוב עם השאר. וזה עניין החיים כרווק/ה שבסופם, לאחר שהילד/ה גדלים ומבררים את כוחותיהם ועניינם בעולם, הם יוצרים חיבור אמיתי בנישואין.
אינני נכנס לתחום ההלכתי. שהרי ברור שטוב ועדיף לשמור על צניעות ועל נקיון הלב והעיניים עד כמה שאפשר, ודבר זה מתאפשר יותר בחברה נפרדת, כמו שאמרו חז"ל על היצר "מאכילו - רעב, מרעיבו - שבע".
יש להבין כמובן את עינינו וחשיבותו של בנ"ע כתנועת נוער ששואבת בני נוער רבים, חלקם מסורתיים. ועל כך שכל זמן שיש סניף שלא מוכשר להפרדה, אזי הפרדה של הסניף יכול לגרום לנזק שלא שווה ליצור.
אולם אף בזמן שהסניף מעורב. צריך לשמור כמה שאפשר על צניעות. ולא להפוך את הדיעבד (עירוב) ללכתחילה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם