שאלה
שלום הרב!
היה לי קשר ארוך, במהלכו הקפדנו שנינו על שמירת נגיעה. לקראת סיום הקשר התחלנו ליפול, והיה מגע מאוד אינטימי. שנינו "תפסנו את עצמנו" והפסקנו עם המגע, וכמה חודשים אח"כ נפרדנו.
לאחר שזה קרה (כשעוד הייתי בקשר עם אותו בחור) התחרטתי מאוד על כל העניין, והבטחתי לקב"ה ולעצמי שזה לא יקרה יותר. באמת הצלחנו ברוך ה' להפסיק.
האם כיום, כשאני יוצאת עם אחרים, עליי לספר על מה שהיה? יתכן שישאלו אותי מפורשות לאחר שיבינו שהיה לי קשר ארוך. חשוב לי גם לשמור על שמו הטוב של הבחור איתו יצאתי בעבר. עד כמה לספר? האם זה הוגן להסתיר דבר כזה? ואם אני נשאלת ישירות על כך? (פעם אפילו חברה שרצתה להכיר לי, ניסתה לברר על כך. מה אפשר לעשות? לשקר?? ומצד שני - זה דבר מאוד אישי, גם עבור אותו בחור איתו יצאתי, ולא מתאים שאנשים ידעו על כך).
אני לא יודעת מה לעשות...
רע לי כ"כ בגלל מה שקרה גם בלי שזה יהפוך לנחלת זרים.
תודה רבה רבה מראש.
תשובה
לפי מה שהבנתי מדובר על מעידה חד-פעמית, ולא על אופיו של הקשר. אשריכם שזכיתם לקום מנפילתכם, ולשוב ולהטהר!
לפי הבנתי, סיפור נפילותיו של אדם אינו נחוץ לצורך ההיכרות עימו. מספיק לספר על מה שהוא בדרך כלל, והרי הוא בעל תשובה וצדיק. לא צריך להכתים את שמו בסיפור חטאיו.
"כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים... אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים" (בבא מציעא פרק ד משנה י)