שאלה
שלום רב,
אני מטפלת ברפואה טבעית. לפי מה שלמדתי הבנתי (ואולי לא הבנתי נכון?) שייסורים באים לאדם ע"מ לעורר אותו לתשובה.
מחלה או בעיה פיזית או נפשית נכנסים לקטגוריה הזו של יסורים.
אם אדם קיבל בעיה או מחלה מסוימת ע"מ להתקרב דרכה לה', והוא מגיע אלי לטיפול, ובסיעתא דשמיא אני עוזרת לו והוא נרפא או שלפחות מצבו משתפר, אני לא גורמת לו לפספס את המסר שה' שלח אליו דרך אותה בעיה שהיתה לו?
אני מבינה שאם הוא לא היה צריך להרפא ה' לא היה שולח לו את הרפואה דרכי, ובכל זאת אשמח אם הרב יחדד לי מעט את המקום שלי בתור מטפלת במהלך הזה של הריפוי של מי שבא אלי לטיפול.
האם בזה שאני עוזרת לו אני לא בעצם מונעת ממנו את ההתקרבות לה' דרך אותה בעיה?
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
אנו חיים בשני מישורים של חיים.
המישור הראשון הוא המישור הטבעי והיסודי. במישור זה כשכואב – אנו בוכים, והולכים לרופא כדי לנסות ולמצוא מזור לכאבנו. אנו לא עושים את החשבונות של הקב"ה כי אם חיים את החיים שלנו. זה עולמה של ההלכה. ההלכה לא התירה ובוודאי שלא חייבה לחיות לאור המישור הא-לוהי. בשל כך, מה שאת צריכה לעשות הוא לרפא טוב ככל יכולתך, ועל זה נאמר "ורפא ירפא – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא".
במישור השני והעמוק יותר, יש עניינים א-לוהיים, בדרך המיוחדת שהקב"ה מנהיג בה את העולם. כאן האדם צריך לפענח את עולמו הרוחני, ולתור באופן מתמיד אחד ניסיון להבין מפני מה באו עליו דברים, ומה הוא יכול לתקן, ולאן הייסורים יכולים להוביל אותו.
לפיכך, בראש ובראשונה צריכה להיות הפרדת רשויות בין התחומים.
לאחר ההפרדה, אחד הדברים המיוחדים שאת יכולה לעשות הוא לנסות לקשור בין השניים. כמרפאת טבעית את יודעת כי מצב הרוח והשלמות הפנימית הוא חלק בלתי נפרד מהריפוי, ועל כן את רשאית בעדינות לקשור האחד בשני, ולומר להם כי את מטפלת במישור אחד, אולם להם כדאי לעשות גם דברים במישור השני, ואף לומר להם שפעמים שני המישורים משלימים האחד לשני.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם