שאלה
שלום לכבור הרב! יש משהו שממש מציק לי.ברור שדרך התורה היא האמת, על זה אין שום עוררין, אך ישנה בעיה, שעל מנת לחיות חיי תורה שמחים ומאושרים, האדם צריך לעמול ולהתיגע במשך שנים רבות. רבים מן האנשים, אין להם כח להיגעות זו (לא בפוטנציאל, אלא ת'כלס בשטח) ןלכן הם נהיים מה שנקרא "מזרוחניקים" חיים בעצם חיים כפולים של אדם שהוא חצי דתי וחצי חילוני. לפעמים אני תוהה לעצמי, האם לא היה כדי יותר להיוולד חילוני, לא לדעת על כל המוסד הזה שנקרא יהדות, או לפחות לא להאמין בו יותר מידי, לחיות את חיי, לחיות חיים מאושרים יותר או מאושרים פחות, ובסוף, אחרי 120, להשפט בבית דין של מעלה בתור תינוק שנשבה, ובאופן פשוט לצאת זכאי בדין. ואז יוצא מצב אפסורדי, שבו האדם הדתי, שעוד כן שמר על דברים מסוימים, אליו באים יותר בטענות, מאשר אדם שלא שמר על כלום. אני מקוה שהרב הבין את שאלתי, סליחה על השאלה הארוכה, ותודה מראש על התשובה!
תשובה
נראה לי שאם תחשוב על החיים הדתיים כעל שליחות ואחריות ולא כעל גורם לחיי עולם הבא טובים זה ישנה לך את התמונה. אמשול לך משל מחיי הצבא.
ישנם אנשים המוכנים לעשות מאמצים גדולים על מנת להגיע ליחידות מובחרות למרות ששם עובדים קשה מאוד. אם היית שואל חייל כזה: האם הוא היית מעדיף שיהיה לך פרופיל נמוך, ואז לא תצטרך כלל להתאמץ ולהגיע ליחידה מובחרת, כי לא תהיה לך ברירה אלא להיות ג'ובניק?
בטוחני שהחייל היה עונה לך חד משמעית לא, ואני גם מכיר חיילים שעשו מאמצים רבים להעלות לעצמם פרופיל ולקחת על עצמם קשיים עצומים, מדוע? משום שהם רואים בשירות הצבאי שליחות וזכות ולא עול שיש להפטר ממנו על מנת למלא את חובתם לחוק.
חשוב בדבר והתבונן בו לעומק!
אם יש ביכולתך, למד במסילת ישרים את הפרקים העוסקים בחסידות (והשווה אותם לפרק א!)
בהצלחה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם