ללא נושא

שלום לך

להלן התשובות לשאלותך מספרי פניני הלכה ברכות/שבת/תפילה ולהרחבה עיין בספרים באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149

בברכה אייל משה

א - הברכה על ההנאה
תקנו חכמים לברך את ברכות הנהנין על ההנאה שאדם נהנה מאכילתו ושתייתו, ואפילו אם אכל או שתה כלשהו, אם נהנה, מברך, ש"אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה" (ברכות לה, א). אבל מי שאינו נהנה - אינו מברך. לפיכך, מי ששבע לגמרי, עד שנפשו קצה באכילה נוספת, ובכל זאת נאלץ לאכול, כגון שלא נעים לו לפגוע במארחיו, לא יברך על אכילה זו, שנקראת 'אכילה-גסה'. אבל אם למרות ששבע עדיין יש לו תחושת הנאה בגרונו - יברך (מ"ב קצז, כח).
וכן הדין לגבי מים, שהואיל ואין להם טעם, פעמים שהשותה אותם אינו נהנה, לפיכך אמרו חכמים, שדווקא "השותה מים לצמאו מברך" (ברכות מד, א), אבל אם שתאם לסיבה אחרת, כיוון שלא נהנה, אינו מברך. למשל, מי שנתקע לו מאכל בגרונו ושותה מים כדי להעבירו, או ששותה מעט מים כדי לסייע לו בבליעת גלולה לרפואה, אינו מברך. אבל השותה מיץ כדי להעביר את המאכל שנתקע בגרונו או כדי לסייע לבליעת תרופה, למרות שעיקר כוונתו להעביר את המאכל או לבלוע את התרופה, מכל מקום כיוון שיש למיץ טעם שנהנים ממנו - צריך לברך עליו (ברכות מה, א, תוס' שם, שו"ע רד, ז, מ"ב מב).
וכן השותה מים לפני צום כדי לאגור נוזלים בגופו לקראת הצום, או העומד לצאת למסע ושותה מים כדי שלא יצמא אחר כך, או הסובל מעצירות ושותה מים כדי שיוכל להתפנות, או מינקת ששותה מים כדי להרבות את חלבה, כל זמן שאין להם הנאה מן השתייה - לא יברכו. אבל אם שתו לשם כך מיץ, או שהיו צמאים ולכן הם נהנים מהמים - יברכו.
האוכל מאכל או שותה משקה לרפואתו, אם טעמם מר, אינו מברך. אבל אם אין טעמם רע, למרות שבלא הצורך הרפואי לא היה אוכלם, כיוון שחיכו נהנה מהם מעט - מברך. הלועס גלולה שיש לה טעם מסוים, אם הוא ממש נהנה מהטעם, מברך 'שהכל', ואם אינו נהנה, אלא שבעזרת הטעם הוא יכול ללעוס את הגלולה בלא תחושת גועל - לא יברך (שו"ע רד, ח, מ"ב מג).

ב. נוהגים להפריד את המלחיות אפילו כשהם סגורות וכל שכן אם מדובר על צלוחית פתוחה

ג. חבל לשפוך את היין לאיבוד ומאידך אין להחזירו כמות שהוא לבקבוק כוון שכבר שתו ממנו הוא נקרא "פגום" עפ"י שעה"צ קפב, כד, הדרך הטובה ביותר לתקן יין שנפגם, להוסיף מעט יין שלא נפגם לתוך הכוס שבה היין הפגום, ואח"כ למזוג את תכולת הכוס לתוך בקבוק יין, ובתנאי שבבקבוק יש יותר יין מאשר בכוס. ועל ידי כך יתקן את היין גם לפי מהר"ם מרוטנבורג, הסובר שתוספת מעט יין לכוס הפגומה אינה מתקנת, אלא רק על ידי עירובו ביין המרובה ממנו נתקן. וצריך להקפיד להוסיף תחילה מעט יין לכוס הפגומה, מפני שיש אומרים שאם יכניס יין פגום לבקבוק - יפגום את כל היין שבבקבוק כמבואר במ"ב קפב, כז, שעה"צ כג. אמנם נלענ"ד, שבמקום שאין רואים בעין יפה את החזרת היין לבקבוק, מוטב לנהוג כרוה"פ, ולהסתפק בתיקון היין על ידי הוספת יין לתוך הכוס בלבד.

ד. מנהג חסידות להקדים בכל דבר את הימין לשמאל, מפני שהתורה החשיבה יותר את הימין (בהזאה על בוהן יד ורגל). ועל פי הקבלה הימין רומז לחסד והשמאל לדין, ויש להגביר את החסד על הדין. לכן מדקדקים החסידים לאכול ביד ימין. וכן בעת רחצה וסיכה, מקדימים ימין לשמאל. והרוחץ את כל גופו, יקדים תחילה את ראשו ואח"כ יקדים ימין. גם בשעה שמתלבשים, מנהג חסידות להקדים תחילה את השרוול הימני לשמאלי, וכן במכנס ובגרב. וכשיסיר את בגדיו, יסיר תחילה את השמאלי.
(הקדמת הראש וימין ברחצה וסיכה מבוארת בתלמוד שבת סא, א. וההקדמה בבגדים מבוארת במ"א וכה"ח ב, ז, בשם שער הכוונות. וכ"כ בשו"ע הרב ב, ד, וקצוש"ע ג, ד.)

ה.- זמן ציצית עד שהולכים לישון
נאמר בתורה בקשר למצוות הציצית (במדבר טו, לט): "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם", מכאן שזמנה של מצוות הציצית הוא בשעה שבאופן טבעי אפשר לראות, כלומר ביום, ואילו בלילה גם בגד של ארבע כנפות פטור מן הציצית (מנחות מג, א).
אלא שישנן שתי אפשרויות להגדרת החיוב שביום, הדגשת הזמן או הדגשת הבגד. דהיינו, אפשר לומר שכל בגד מרובע, אם לובשים אותו ביום חייבים להטיל בו ציצית, ואם לובשים אותו בלילה פטורים מן הציצית. האפשרות השנייה היא, ללכת על פי הבגד, דהיינו ישנם בגדים המוגדרים כבגדי יום, שהם כמובן רוב הבגדים, ויש המוגדרים כבגדי לילה, כמו למשל כתונת לילה. ואם כן, בכל אותם הבגדים המוגדרים כבגדי יום, נהיה חייבים להטיל ציציות אפילו אם נלבשם בלילה. ולעומת זאת, בבגדים המוגדרים כבגדי לילה, גם אם נלבשם ביום, נהיה פטורים מלהטיל ציציות.
ואכן גדולי הראשונים נחלקו בשאלה זו, הרמב"ם פסק שהולכים לפי הזמן, וכל בגד הנלבש בלילה פטור מציצית, ואפילו שהוא מוגדר כבגד יום. ואילו הרא"ש פסק שהעיקר הוא סוג הבגד, לאמור: בגד יום חייב בציצית אף אם ילבשוהו בלילה, ובגד לילה פטור מציצית אפילו אם ילבשוהו ביום.
למעשה, אנו מתחשבים בשתי השיטות גם יחד. ואם לפי שיטה אחת בגד מסוים חייב בציצית, נטיל בו ציצית למרות שלדעה השנייה הוא פטור. אך מאידך גיסא, כל זמן שלא תהיה הסכמה בין שתי השיטות שבגד זה חייב בציצית - לא נברך עליו (שו"ע או"ח יח, א).
למשל, אדם שיתעטף בטלית קטן בלילה, או חזן בתפילת ערבית שמתעטף בטלית גדול, לדעת הרא"ש הוא חייב בציצית, ולדעת הרמב"ם פטור. ולכן יש לדאוג שיהיו בטלית ציציות כשרות כפי שיטת הרא"ש, אבל אין לברך את הברכה בשעת ההתעטפות כפי שיטת הרמב"ם.