שאלה
שלום כבוד הרב.
קראתי באחד העלונים סיפור שבו אדם רוצה שיוולד לו בן לאחר שנים רבות שלא היה לו ילדים. הוא הולך לרבי שלו והרב אומר לו שיחפש אדם שמבליג ולא מחזיר לאדם שפוגע בו ואז יבקש מאותו אדם שיברך אותו לזרע של קיימא. והוא אכן שמע בבניין מסויים צעקות וראה שכן אחד צועק על שכנו לפני כל השכנים שהוא הגנב וזה ברור לו! ואז השכן השני בא להחזיר לו ולהגיד איזה שטויות! והאיש בלי הילדים ביקש ממנו להבליג ולא לענות. והשכן ממשיך לצעוק ולבזות אותו לפני כולם והיהודי מתחנן לפניו שיבליג. בסופו של דבר הוא מבליג והיהודי מסביר לו הכל ומבקש ממנו שיברך אותו, הוא מברך ואכן לאחר שנה נולד לו בן. אם כך- האם תמיד באמת צריך להבליג גם כשצועקים עלי? עדיף לא לענות ופשוט לשתוק? זה נקרא הנעלבים ואינם עולבים ושמעים חרפתם ואינם משיבים? ככה באמת צריך להתנהג כל הזמן?
אשמח לתשובה! תודה רבה
תשובה
ודאי שלא. יש כאן הבנה לא נכונה של דברי חז"ל.
אם מאשימים אדם במשהו ודאי שהוא צריך להגיב להאשמות כי ששתיקה לא תהיה כהודאה. כוונת חז"ל שהאדם לא יורד לרמה של המתקיף ואור כמו שהוא מעליב אותי בכינוייגנאיכך אני אעליב אותו חזרה בכינויי גנאי.
וכנ"ל אחרף אותו כפי שהוא מחחרף אותי. אלא יענה עיניינית להאשמות אם יש ואם לא מדובר בהאשמות אלא סתם באחד שמקלקל על שום דבר אז אכן לא יגיב כלל.
עייני בקטע המצוטט מחובת הלבבות ותיווכחי שזה הפירוש הנכון של חז"ל
ספר חובות הלבבות שער ו - שער הכניעה פרק ו
והשלישי, רוחב הלב וסבלות מה שישנא מן הדברים ומן המעשים לשם הבורא ית', כמו שאמר: אם גמלתי שולמי רע וגו', ואמר: אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, ואמרו רז"ל: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, והוא הנקרא אצלם מעביר על מדותיו.