שאלה
שלום
אני בת 16 דתיה, שחיה כל חייה בחברה מעורבת, בתנועת נוער מעורבת (בנ"ע) ומאמינה שזה לא רע אם שומרים על גבולות. אני שומרת נגיעה ומעולם לא היה לי קשר רע (מעבר לידידות, שכולל איסורים) עם בן. קראתי מספר שו"תים שאוסרים על קשר נפשי (כהגדרתם) על דיבורי סרק עם המין השני וכל מיני הלכות או השקפות שסותרות את החברה בה גדלתי. אני מודעת לעובדה שזה לא בסדר, והאידיאל גבוה מהמציאות. אבל עם כך, אני נמצאת בקשר מסוים עם בן. שאני כן מרגישה אליו משהו. אנחנו לא מדברים על זה, והקשר לא ממש מבוסס ויציב (אנחנו לא נפגשים, ומדברים פנים מול פנים וכד) אני מאמינה שגם אני מהווה בשבילו משהו וחשוב לי לציין ששניינו דתיים מספיק לדעתי (שנינו מדריכים בנוסף) ואני לא מצליחה להבין למה לכפות על בן אדם לא להרגיש משהו, ולהשתמש בבריאה המדהימה שהקב"ה הביא לנו. אני יודעת שיש זמן לכל דבר, אבל אני גם מכירה -מצד שני- המון זוגות (של אנשים דתיים ממש) שהיו חברים עוד מגילי. קשה לי נורא עם איסורים חד משמעיים שרוב החברה לא יכולה לעמוד בהם במיוחד שאני לא מבינה את הטעם. היו לי הרבה סמינריונים ושיחות על "בינו לבינה" ועדיין- בהנחה ששני הצדדים בוגרים, דתיים, מאמינים, ומבינים- אינני מבינה מדוע יש איסור חד משמעי.
אשמח אם תכוון אותי להסתכלות חדשה, או שתענה לי תשובה שלא תרתיע אותי... (אני לא אפרד עכשיו מהחברה שלי, אעשה זאת כשאקים בית משל עצמי. נח לי כרגע עם השקפות העולם של ה"ציונות הדתית") סליחה על החפירה!
תודה...
תשובה
שלום וברכה,
חיפוש קצר העלה תשובה אחת, ודיון בנושא:
http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=33342
https://www.kipa.co.il/ask/show/117116
כל טוב,
גלעד
(המשיב אינו רב)