שאל את הרב

ללא נושא

חדשות כיפה רבני ישיבת הר ברכה 22/08/10 10:14 יב באלול התשע

שאלה

שלום רב,

כבחור חילוני אבל מאמין שמשתדל להתפלל יש אצלי מתח אמוני, מצד אחד אני מתפלל כי אני סבור שככה צריך לעשות ואני לא מחפש תגמול או חסדים בגלל החובה הזאת, כפי שאמר רבי יוחנן בן זכאי - אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. אבל מנגד אני בכל זאת מוצא את עצמי מבקש דברים בזמן תפילה ( בעיקר זיווג והכוונה לדרך הישר) וזה גורם לי להרגיש כאילו אני בוגד בכל מטרת התפילה והאמונה, שכאילו אני מתפלל שלא לשמה. בהבנה האישית שלי ובאמונה שלי, התפילה לא נועדה בשביל להרבות לי טובות בעולם הזה אלא לזכך את הנפש, להודות לבורא עולם על נפלאותיו וניסיו וללמד אותי ענווה, צניעות ודרך ארץ והיא עושה זאת ע"י כך שהיא מזכירה לי לפני מי אני עומד ולפני מי אני עתיד לייתן דין וחשבון.

איך מתמודדים עם מתח זה?

תשובה

שלום
העולם רגילים לומר ששאלה טובה היא כבר חצי תשובה.
הרצון לתיקון ושינוי האישיות הוא המבדיל בין התפילה שהיא עבודת ה´ לבין עבודה זרה שמגמתה לשמור על קשר עם האל רק בכדי לנצל את כוחותיו המתגלים בבריאה.

התפילה מבוססת על רצון אמיתי להשקיע מאמץ בתיקון החיים ומתוך כך האדם דבק בה´ וראוי להיות מושפע מטובו.ולכן הדברים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה השפע מבטא את הקשר הדבקות וההתאמה לרצון האלוקי שברא את העולם ומאז לא חדל לקיימו. וכך קבע ה´ חוק בבריאה שמתוך המוגבלות של העולם תיוצר בנפש שאיפה להתעלות וכך אמרו חז"ל שלאבות הקדושים לא היו ילדים על מנת שיתפללו לה´ מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים.
ולהלן הרחבה וביאור הנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין עוד בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=513

כתבות נוספות