ללא נושא

שלום וברכה!

ראשית מזל טוב, שתזכו לבנות בית נאמן בישראל! אני מקווה שאת המריבות הגדולות תסיימו לפני החתונה וגם את הנושא של כיסוי ראש תפתרו בדרכי שלום.

העלת שתי שאלות, שהן אמנם חופפות, אך יש להתייחס אליהן בנפרד - שאלה של כיסוי ראש ושאלה על הענין של מהות הקשר בין בעל לאישה והמחויבות של אחד כלפי השניה. לכן אענה תחילה על כיסוי ראש ולאחר מכן אתייחס לענין הקשר בין בעל ואישה.

לגבי כיסוי ראש.

אם המסקנה שלך מתוך הלימוד היא שמדובר על עניין רכוש וסימול הרכוש, אז לא הבנת את המקורות - אין שום קשר בין חובת כיסוי ראש לבין עניין הרכוש. הידעת שמעיקר הדין גם רווקות חייבות בכיסוי ראש, אלא שחובתן מכח המנהג ולא מדין תורה , למרות שבשעת התפילה יש שיטות הסוברות שמדובר בחובה מהתורה (כך פוסק הרב עובדיה יוסף שליט"א הלכה למעשה)? לכן לא ייתכן שמדובר על רכוש או סימון, הרי מה הקשר לרווקות? כמו כן גם גרושות ואלמנות חייבות בכיסוי ראש. גם כאן אי אפשר לומר שמדובר על רכוש של מישהו. אז על מה מדובר? מדובר בעיקר על הלכה הקשורה להלכות צניעות ולא להלכות קניין ובעלות. כידוע הלכות צניעות נועדו בראש ובראשונה לטובת האישה עצמה ולא לטובת אף אחד אחר. אישה המתלבשת בצניעות ומקפידה על פרטי ההלכות בעניין הנ"ל, זוכה ביחס שונה לחלוטין מבחינה פסיכולוגית מאשר אישה שלא מקפידה על כך. היא נהפכת באמת לאישה ולא לאובייקט מיני או אישה המכריזה שהיא פנויה לקשר עם כל אדם. הרי זו הסיבה שאישה פנויה לא מחויבת בכיסוי ראש מהתורה, כי היא אכן פנויה לקשר, מאשר אישה נשואה שהיא מקושרת בברית הזוגיות המקודש ע"י הקב"ה. אישה גרושה ואלמנה חייבת בכיסוי ראש מדברי חכמים ולא מהתורה, לעומתן אישה נשואה מחויבת בכיסוי ראש מהתורה ורק צורת הכיסוי הוא חיוב חכמים (דת יהודית). כלומר אין כאן שום קשר לרכוש או סימון, אלא למעמד האישה וסטטוס סוציאלי שלה בנוסף לשיוכה לקהילה שומרת תורה ומצוות - קהילת הברית.
אז למה לגבר אין סימונים ואין ביטויים חיצוניים של מעמדו כנשוי? הסיבה לכך פשוטה והיא שע"פ התורה גבר יכול לשאת כמה נשים (סיבה הנובעת מטבע הגבר היכול לפרות ולרבות יותר מאשר אישה ואם יש לו כמה נשים הוא יכול להביא יותר ילדים לעולם). זו הסיבה שאין בהלכה מושג של גבר סוטה. הרי בעודו נשוי, הוא יכול לקדש אישה אחרת. כמו כן לא מדובר על קנאה פשוטה במובן של ימינו, אלא מדובר בחשד שאישה פוגעת בקדושת הברית ועוברת על איסורי עריות. הרי אי אפשר לעשות לאישה מעמד של אישה סוטה אם לא התרחשו תנאים הבאים: הבעל חושד שאישה מתייחדת עם מישהו והוא מזהיר אותה לא לעשות כן ואישה מתרשלת ומתייחדת, אך אין עדות על בעילה אסורה, לכן הגבר אינו יודע האם האישה נאסרה עליו והאם לאו ואת זה הוא בודק בבית המקדש. לעומת האישה גבר מהתורה גבר יכול לקדש אישה נוספת ולהתייחד עמה, לכן אי אפשר לומר לו שלא יתייחד. ברם, לאחר חרם רבינו גרשום כל העניין הזה לא רלוונטי ושני הצדדים חייבים להיות נאמנים אחד לשני.

מכאן למדנו שדיני סוטה לא באים רק בגלל שגבר קנאה וזהו, אלא היו ידיים מוכיחות לחשדות של, אך אין בידו עדות ברורה. כמו כן למדנו שאין קשר בין חובת כיסוי ראש לבין ענייני הרכוש.

לגבי פסקו של הרב משאש זצ"ל. ראשית לא הבנת את הפסק. המסקנה לא הייתה שאי אפשר לכפות נשים לשים כיסוי ראש, אלא שבמציאות של היום יש להפעיל שיטת רש"י המנוגדת לשיטתם של כמעט כל הראשונים והאחרונים (ע"פ הבנתו של רב משאש שאינה מקובלת על הפוסקים בהבנת דברי רש"י) האומרת שמדובר במנהג ולא בחובה מהתורה והיום השתנה המנהג ולכן יש [ללמד זכות] על הנשים שלא שמות כיסוי ראש. אי אפשר לקבל פסקו של הרב משאש זצ"ל מכיוון ודבריו סותרים דברי כמעט כל הראשונים ואחרונים בהבנות הסוגיות ויסוד הדין של כיסוי ראש וגם הבנתו בשיטת רש"י שעליה מבוסס הפסק שנויה מאד במחלוקת. לכן אי אפשר לסמוך על פסקו במיוחד שלפי הסוגיא בגמרא מדובר בדין תורה שלא נלך בו ע"פ דעת יחיד שנדחתה ע"י כל הפוסקים. מכאן דברי רב משאש נשארים רק בגדר של לימוד זכות ואולי היתר זמני למי שצריך זמן ותהליך כדי להגיע לקיום חובת כיסוי ראש באופן המלא, אך לא יותר מזה.

עכשיו הייתי רוצה להתייחס לגביך באופן ספציפי. אני מקווה שאת מבינה שהכיסוי ראש שאת מתכוונת לשים לא עונה להגדרת כיסוי ראש הנאמר במשנה כדת יהודית וספק אם עונה על הגדרת כיסוי ראש מהתורה. ברם, אם קשה לך על ההתחלה, אז תתחילי מזה ולאט לאט תעברי שלב שלב עד שתגיעי לכיסוי ראש ע"פ גדרי ההלכה. ברם, אל תאמרי שאלך כך ואחר כך אשתפר ואעשה יותר, אלא תקציבי לכל דבר זמן. לדוגמא: חצי שנה תכלי עם סרט ולאחר מכן חצי שנה עם כובע-כיפה כאשר כל השיער מאחורה גלוי ואז תעברי לכיסוי ראש המכסה את הראש ע"פ ההלכה. כמו כן תאמרי לארוסתך שייתן לך זמן ולא ילחץ זה לא בריא לא לך ולא לזוגיות שלכם. הדברים צריכים להתרחש לאט ומתוך הבנה שלך בנושא. אך את חייבת לשנות גישתך כלפי התורה - את כל הזמן מחפשת איפה התורה עושה "עוול" לנשים. גישה זו איננה נכונה ואיננה בריאה. התורה היא טוב וחסד ואין בה עוול, רק צריך לדעת איך ללמוד את הדברים ולהבין אותם לעומקם. אדם הניגש בגישה מחפשת בעיות ימצא שהתורה תהפוך בשבילו לסם המוות ולא לסם החיים. תלכי לשיעורים, תלמדי על הנושאים המפריעים לך, אך מתוך פתיחות ומוכנות לקבל. חפשי בגוגל איפה יש שיעורים המתאימים לך בירושלים.

עתה נעבור לגבי מהות הקידושין והמשניות שמנית. אינני רוצה לכתוב באריכות, לכן רק אסביר את הדברים בנקודות קצרות.

א. הבננה שלך ברצף משניות שגויה לחלוטין. לא מדובר על רצף של מה הבעל קונה ורשימת רכוש, אלא מדובר על סוגי קנין שונים. קנין במהותו לא קניה במובנים של היום, אלא יצירת זיקה וקשר. כאשר האדם מבצע קנין קידושין עם האישה הוא יוצר סוג אחד של זיקה וקשר. כאשר הוא מבצע קניין בקרקע הוא יוצר זיקה וקשר מסוג שני ושונה לחלוטין. כאשר אדם מבצע קנין בבהמה הוא יוצר זיקה וקשר מסוג השלישי שאין בינו לבינו קנין של אישה כל קשר, מלבד הענין של יצירת זיקה וקשר.

קנין קידושין אינו מקנה לבעל זכויות רכוש על האישה, אלא יוצר מציאות של ברית בין שתי אישיות עצמאיות - בין איש לאישה. קנין קידושין הוא ביטוי להסכמה הדדית לכניסה לברית. אישה אינה חפץ - הבעל לא יכול למכור אותה (בשונה מבהמה), לשעבד אותה, לכפות עליה יחסים בניגוד לרצונה והרשימה עוד ארוכה מה הבעל לא יכול לעשות. לעומת זה ברכושו הבעל יכול לעשות כמעט הכל. לכן אין קשר בין הדברים ובין הקניינים. בקנין הקידושין האישה נותנת לבעל זכות על חיי אישות שלה שמעתה הם שייכים רק לבעלה ואם היא רוצה לקבל אותן חזרה, עליה לקנות אותן חזרה בגט או במות הבעל. עם כל זאת אין לבעל כל היתר לבוא על אישתו בניגוד לרצונה. ברם, סירוב לקיים חיי אישות כדרך כל הארץ מצד האישה מהווה עילה לגט כי עצם מהות הברית הופר ומשהו נפגם.

ב. לגבי חובות האישה. מדובר על מערכת חובות של בני הזוג אחד כלפי השני. בלשון ימינו מדובר על חלוקת עבודה במשק בית. בימים הקדמונים הבעל היה זה שיוצא לעבוד ומפרנס את הבית והאישה מופקדת על המשק בית ולכן בהתאם לחובת הבעל לפרנס את אשתו ולספק כל צרכיה, האישה מתחייבת לטפל בכל צרכי הבית. מכאן בימינו כאשר שני בני הזוג עובדים ההלכה אומרת שהבעל והאישה מתחלקים במטלות הבית בהתאם לסיכום ביניהם והדינים של המשנה אינם מופעלים. הרי גם ע"פ התורה יכולה האישה לומר אינני עושה את המלאכות ואיני זנה ממך. כלומר אישה מוותרת על חובתו של הגבר לפרנסה ובכך נפתרת מחובתה במלאכות ביתה.

הדברים עוד ארוכים, אך נסתפק בזה.

בברכה,

חיים בריסק