שאלה
שלום, אני בחורה בת 24, לאחרונה אני נמצאת בקשר זוגי טוב ופורה, אני נהנית מהקשר ואני לומדת דרך הקשר והבן זוג דברים רבים על עצמי ועל מערכת זוגית בכלל. אומנם אני לא נמצאת בקשר "סתם לכיף" אבל אני גם לא בטוחה שיש לי רצון להתחתן כעת וגם כן עם הבחור הזה. האמת היא שזה גם קצת מתוך מיאוס בקשרים של "דוסים" שמתחילת הקשר האצבע צריכה להיות הדופק ויש צורך תמידי בשאילת שאלות מהותיות . אין טוב בקשר אם הוא לא רק למטרת חתונה? בקשר יש ככ הרבה דברים של למידה עצמית ובנוסף אולי דווקא בגלל שהלחץ מוסר אפשר להגיע לתובנות טובות יותר ועמוקות... אשמח לתשובתכם
תשובה
שלום רב
משמח לקרוא על הקשר המשמעותי שלך ועל התרומה שלו להיכרותך עם עצמך ועם הזוגיות בכללה.
קשה מאוד לומר אמירות כלליות בנושא זה, כל אדם וכל מערכת זוגית הם עולם ומלואו. יתירה מזאת, איני מכירך כלל, ועל כן לא אוכל לייעץ לך ולומר משהו ממוקד.
אני ממליץ לשוחח עם מישהו קרוב (הורה? מורה? חברה?) ולשתף אותו בהתלבטות.
בכל זאת, נראה לי שבהחלט חשוב שיהיה בקשר זוגי פרק זמן בו לא 'בוחנים' את בן הזוג ואת מערכת היחסים שנוצרת ביניכם. פרק זמן שבו חווים את הקשר ומתנסים בהוויה של זוגיות, על שלל היבטיה הנכונים בשלב זה.
ודאי לי שצריך לדעת מתי לצאת מהחוויה הזו ולהתבונן בה 'מבחוץ', לשאול שאלות אודות הקשר ותכליתו, רווחיו ומחיריו וכו', ולאור התבוננות זו לקבל החלטות על ההמשך.
מה אורכו של פרק הזמן המדובר? מתי 'לצאת החוצה' ולחשוב? מה היחס בין החוויה מבפנים למבט מבחוץ? איני יודע, וספק לי אם מישהו חיצוני יכול לדעת.
אכן יש תרומה למבט של מישהו קרוב שמכירך ויכול לייעץ לך, אך בסופו של דבר זה מסור לליבך.
בע"ה תדעי...
כל טוב ובהצלחה
אורי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם