שאלה
כבוד הרב,
בסעודת שבת חבר שלנו אמר שהוא שוכח מה הוא לומד אחרי 15 דקות. שאלתי אותו למה הוא לא רושם בזמן השיעור. התגובה של אשתו: "זה קשה לרשום כאשר לומדים בחברותא".
זה הדליק נורא אצלי. שאלתי את עצמי, מה קורה במסגרת החברותא? הגעתי למסקנה שזה הזמן שהכי הרבה "תורה" הולך לאיבוד, הניצוצות (תורה) באוויר.
התלמידים דנים בסוגיה בגמרא. ההנחה שלי שבין השיחה אחד עם השני התלמידים יגידו חידוש, הסבר מיוחד, גישה חדשה להבין את הסוגיה. ההברקות הללו הולכים לאיבוד בגלל שהם לא שמורים. יכול להיות שלפני שמבינים את החשיבות עוברים לנושא אחר. יש לחשוב על אלפי הדיונים בחברותא כל יום וה"חכמה" ההולך לאיבוד.
האם קיים רצון לתקן המחדל הזה?
כל טוב,
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
דרכי לימוד רבות קיימות, ולכל אחת יתרונות וחסרונות. לא זו בלבד, אלא שהדבר הנכון הוא להתאים את דרך הלימוד לאדם מסוים. יש שמתברכים יותר מכתיבת מה שהם לומדים; יש שלהפך – דווקא המשא ומתן עם החברותא הוא הטוב להם.
אדם אפוא צריך ללמוד בדרך הטובה ביותר הקיימת עבורו.
כתיבת דברי תורה, כאמור, היא אחת הדרכים הטובות, אולם לא בהכרח מועילה לזכרון הדברים, ופעמים רבות אדם שוכח גם את מה שהוא כתב. הדרך הבלעדית הקיימת היא כמובן חזרה, ואולי הטוב ביותר הוא ללמוד בחברותא, ואת החזרה לעשות ברישום הדברים שנלמדו, וכך יוצאים נשכרים משתי הדרכים גם יחד.
כל טוב ושבת שלום