אני מתוסכלת!! תכננתי והשתדלתי – ובכל זאת זה לא הצליח!!

שואלת יקרה.

בא לי פשוט להרים אלייך צלצול ושנדבר. ככה, בהכי אותנטי ודוגרי שיש.

אז, מכיוון שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי, אני רק יכולה להציע לך ולהזמין אותך מכל הלב – להתקשר אלינו למוקד ולדבר איתנו – ככה, בהכי פשוט ואותנטי שיש. זה מיוחד ושובה לב, וכשהשיח אמיתי ויוצא מהלב, גם התגובות מאחרים יכולות יותר להיכנס אל הלב... המספר: כוכבית 8298. את הכי מוזמנת.

ואחרי הסמי-הקדמה הזו, אתחיל לענות לך כאן, ממה שאפשר להצליח להכניס בכמה מילים כתובות בתשובה אינטרנטית.

אני יכולה לכתוב לך כמה לאלוקים כן אכפת מאיתנו גם כשאנחנו מרגישים אחרת, אני יכולה לכתוב לך איך אפשר לפרש אחרת כל סיטואציה שתיארת ובכללי סיטואציות בחיים – איך הן למעשה הרבה יותר טובות ממה שנדמה לנו. אני יכולה לכתוב לך כמה דברים טובים ציינת על הדרך כאילו הם מובנים מאליהם, אני יכולה להציע לך פתרונות אחרים, ו... נראה לי שהבנת את הרעיון;) אני יכולה לכתוב כאן תגובות להמון דברים שכתבת, אבל – אני לא חושבת שזה מה שאת מחפשת...

(תקני אותי אם אני טועה, וכאמור – התיקון גם יכול להגיע בשיחת טלפון איתנו, אם את רוצה).

אז ברשותך, אענה לפי מה שאני מבינה שהשאלה שלך:)

נשמע לי שזה ממש מתסכל לחכות ככה לניתוח אף שחלמת עליו כל כך – ובן רגע הוא מתבטל בגלל פקקים, ושאין יעד ברור מתי כן תוכלי לעשות את הניתוח הזה. וזה מתסכל עוד יותר כשחושבים על דברים טובים שעשית בעבר (כמו ספר התורה שהמשפחה שלך קנתה) – שאולי היו אמורים לעמוד לזכותך כדי לעזור לזה שניתוח האף יקרה. אבל בסוף זה בכל זאת לא קרה, בזמן שרצית.

אז כן, זה מתסכל ממש.

אבל, אני רוצה לומר כאן בזהירות, שעם כל זה שעכשיו זה מתסכל ממש, זה... עכשיו.

את בת 18, לא בת 100. נכון, זה גיל ממש משמעותי שמודעים למראה החיצוני ורוצים לשפר אותו בדרכים שונות. ונכון, גם צבא הוא גיל משמעותי בהיבט הזה, ובטח שרוצים להגיע כבר לצבא עם אף שיותר אוהבים (ומראה כללי שיותר אוהבים). אבל, עם כל התסכול (המוצדק!) מזה שהתוכנית לניתוח האף לא יצאה לפועל עכשיו, כמו שרצית – זה עדיין לא אומר שניתוח האף לא יקרה אף פעם, לעולם.

אני ממש מקווה בשבילך שתצליחו למצוא פתרון כדי לעשות את ניתוח האף בהקדם ולא להמתין עד לאחרי סיום הצבא, אבל – גם אם זה יקרה אחרי סיום הצבא, זה לא יקרה אי שם בגילאי ה- 30+. זה כנראה יקרה בגילאי ה-20. נכון, את רוצה לפני, ובאסה אם זה לא קורה לפני, אבל – גם אחר כך זה יכול לקרות, ובעז"ה (כן, זה אכן נעשה גם בעזרתו. כמו כל דבר בעולם.. בין אם אנחנו שמחים מזה ובין אם לא..) – זה עוד אכן יקרה! ועדיין בשלב שישמח אותך ותרגישי שזה רלוונטי!

לפעמים אנחנו מתוסכלים מאוד מכך שהחיים לא עובדים כמו שאנחנו מתכננים. לא רק שלא עובדים כמו שאנחנו מקווים ורוצים, אלא גם לא עובדים כמו שאנחנו רוצים למרות ההשקעה הגדולה שלנו שהם יעבדו באופן ספציפי. התסכול בהחלט גדל כשאנחנו לא רק מצפים למשהו, אלא גם עומלים עליו, ובכל זאת זה לא עובד.

וחשוב להביע את התסכול הזה. לבטא אותו. בלומר לאחרים את התסכול שלנו, בלכתוב אותו, אולי גם בלזרוק דפים לפח עם הרבה כוונה בלב לזרוק את הדברים שמעצבנים אותנו. אבל, אחרי שלב הבעת התסכול, אין ברירה אלא להתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולא רק כפי שהיינו רוצים שהיא תהיה.

אין ברירה אלא לראות את המצב הנתון, ולהתחיל לקבל אותו (אחרי שהתעצבנו עליו ככל יכולתנו) – כפי שהוא. כדי לפעול לשינוי המצב, אנחנו צריכים קודם כל להיות מסוגלים להפנים ולקבל שזה המצב. ככה ה' בחר עבורנו את המציאות. זו המציאות שה' זימן לנו. לפעמים אנחנו יכולים להיות שמחים מהמציאויות הללו, ולפעמים – ממש לא. ונראה לנו שאם אנחנו היינו שם למעלה האחראים על התסריט לחיים שלנו – היינו משנים שם כמה וכמה דברים בדרך.

אבל – למרבה השמחה או הצער (תלוי איך מסתכלים על זה) – לא אנחנו אלו שקובעים לעצמנו את המציאות, על כל שלל פרטיה. אלא ה'. אנחנו יכולים לעשות השתדלות, אנחנו יכולים להתפלל, אבל בסוף – מגיע גם שלב הביטחון. ביטחון בה' שהוא שם לב להשתדלותנו, והוא שמע את התפילות שלנו, ואחרי כל זה – הוא בחר לנו מציאות מסוימת. לפעמים נגלה שהמציאות הזו היא למעשה בדיוק מה שטוב לנו פשוט בדרך אחרת ממה שציפינו, ולפעמים היא לגמרי לא מה שציפינו. באמת לגמרי לא. אבל – זה מה שה' בחר. כך הוא זימן עבורנו את הדברים בחיינו.

אז, בחזרה לשלב קבלת המציאות – אנחנו צריכים לדעת גם לקבל את המציאות שה' זימן לנו. אנחנו יכולים לשאול את עצמנו למה דווקא זו המציאות שהוא בחר לנו, מה אנחנו יכולים ללמוד מהמצב הנתון, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות אותו – במידה ואנחנו מגיעים למסקנה שהמצב הנוכחי אכן צריך שינוי ולא מספיק טוב כפי שהוא. הפעולות לשינוי המצב הן שונות בהתאם לסיטואציות שונות, ונשמע ממך שגם את כבר מנסה לשנות את המצב הנתון (למשל עם המחשבות על אפשרות לדחות גיוס בשביל הניתוח).

אולם לעתים הריצה לשינוי המצב היא חלק מהבעת התסכול מהמצב הנתון. היא חלק מהמלחמה שלנו בין מה שהיינו רוצים שיהיה – לבין המצב הקיים. לכן, עוד לפני הריצה לשינוי, כדאי שנעצור רגע, ונבחון עם עצמנו (ואפשר גם להיעזר באנשים נוספים סביבנו) האם המטרה שאנחנו מנסים להשיג היא אכן המטרה הנכונה כרגע, ו/או האם ההשתדלות שלנו בדרך למטרה – היא הדרך הנכונה.

למעשה, השלב הזה הוא השלב בו בוחנים מחדש את המצב, ובודקים האם הבנו נכון את המטרה, האם הבנו נכון מה הדרך למטרה, וחושבים (עד כמה שאנחנו יכולים) האם אנחנו יכולים ללמוד משהו מהמצב שנוצר. העצירה הזו מהמרוץ התמידי שלנו אחרי הספקים והישגים שאנחנו רוצים להגיע אליהם – היא עצירה טובה וחשובה שלעתים ממהרים לדלג עליה ולהמעיט בערכה. העצירה הזו היא המאפשרת לנו ללמוד מטעויות, ולהשקיע נכון את הכוחות שלנו בדרך להשגת יעדים בחיינו.

אחרי העצירה הזו והמסקנות הנגזרות ממנה – בהחלט אפשר להמשיך הלאה, בהשתדלות נוספת בדרכים שהבנו, או לחלופין בקבלת המצב כפי שהוא, אם אכן זו המסקנה מהעצירה.

לסיכום, אמרנו שהדבר הנכון לעשות כשנתקלים במצב מתסכל – זה באמת קודם כל – להביע את התסכול על המצב. ואחר כך, וזה השלב החשוב שלפעמים מדלגים עליו מהר מדי – לקבל את המצב כפי שהוא. להפנים שזה המצב הנוכחי וכך ה' זימן לנו את המציאות. ואחרי שלב זה – יש להשקיע זמן ומחשבה למה זה המצב הנוכחי והאם הבנו נכון מה צריך להיות. אחרי שהגענו למסקנות האם נדרשת השתדלות נוספת לשינוי המצב – יש לעשות את ההשתדלות הזו כמיטב יכולתנו, בצירוף תפילות לה' להצלחת מעשה ידינו. כי כאמור, הכל נעשה בעזרת ה'..

רותם, אני מאחלת לך המון הצלחה עם ניתוח האף ומציאת ה'טיימינג' הנכון להצלחתו,

ואת מוזמנת להמשיך ולדבר איתנו בכל דרך שתבחרי!

אנחנו זמינים כאן (במוקד האינטרנטי), במוקד הטלפוני, ובמוקד הוואטסאפ.

בהצלחה:)

ריבי