כשהבנים מתחילים ללוות את הבנות בסניף

שלום לך.

אני חייב להגיד שאני מוקסם מהשאלה כי בין השורות הקצרות אפשר בהחלט לשמוע את הלבטים שלך.

לבטים של האם זה ראוי מצד הצניעות? מצד החברה הנפרדת של הסניף? האם זה ראוי מצד הבנין האישי?

מנגד, כנראה יש לבט שאומר למה כן – אולי זה לא כזה לא צנוע? אולי זה אפילו דרך של התבגרות שיש רצון לקשר ולדיבור? אולי זה בסדר כי יש פה מטרה ותכלית אובייקטיבית (אולי שאתם, כבנים, תהיו אלו שמגינים על בנות הסניף כשהן חוזרות לבית ושלא יאונה להן כל רע)?

אז האמת, נתחיל מהסוף שהוא בעצם ההתחלה.

זה שאתם מתחילים לדבר ורוצים ללוות נובע, לא רק, מהמקום הטבעי של רצון לקשר עם בנות.

ברצון הזה אין שום דבר רע , יש בו אפילו משהו טוב שמראה על גדילה והתבגרות.

איך הרצון הזה מתבטא וכמה? זו כבר שאלה אחרת.

באופן הזה יש כמה גורמים שמשפיעים.

האחד זה אתה – האם ה בריא לך? האם זה טוב לך ללוות את הבנות גם אם זה מגיע ממקום אובייקטיבי, כזה שאין בו נגיעה אישית, אלא שהוא באמת לתכלית ולמטרה 'נקיה'.

השני זו היא – האם זה טוב בשבילה? שוב, יכול להיות שהיא רוצה בזה כי היא רוצה קשר, ברמה כזו או אחרת עם בן, אבל השאלה אם זה טוב בשביל הבנין האישיותי שלה כרגע (ושלך).

אני לא יכול לענות על זה כי אני לא מכיר אתכם, אבל השאלה הזו יכולה לעזור להכווין.

במה זה מתבטא?

האם אתה מרגיש שאתה משנה את ההתנהגות שלך בגלל הבנות ברמה שזה בשביל למשוך את תשומת ליבן. האם אתה משנה את ההתנהגות שלך בשביל להקסים את הבנות. האם אתה משנה את ההתנהגות שלך להיתפס באופן מסוים אצל הבנות.

אלו שאלות שהן רק דוגמא, אבל יחד ע זה צריך להגיד שיש משהו בזה שפתאום מודעים למתח הזה בין בנים לבנות שהוא גם מיישר את הבנים ואת הבנות, יש לזה השפעה חיובית, אבל היא כזו שהאדם מרגיש שהוא משתנה בשביל להיות יותר טוב ולא למען הבנות (או הבנים, מצידן).

הגורם השלישי, והאחרון, שמשפיע זה היחס החברתי.

יש מקומות שבהן הקשר בין הבנים לבנות הוא דבר פשוט והוא קיים. אין בו שום אמירה כלשהי. היא לא 'צובעת' אותך. יש מקומות שיש בזה אמירה.

למה זה חשוב? הרי אנחנו לא נכנעים ללחץ חברתי!

נכון, לא נכנעים, אבל מצד שני – הוא משהו שאנחנו צריכים לקחת בחשבון, בדיוק כמו הלכות 'מראית עין' בשבת שבו אנחנו לא רק חושבים על אם מה שאנחנו עושים הוא נכון ומותר, אלא איך זה נתפס אצל האחרים.

כמובן, לתוך כל זה מצטרף משהו מאוד מאוד חשוב וזה האופן שבו הליווי נעשה.

ברור לנו שאם זה נעשה בחצות, ומישהו מלווה מישהי רק שניהם זה לא הכי בריא ולא הכי טוב (רק תחשוב מה כל החבר'ה יגידו? מה השמועות שיתחילו לרוץ?).

אז מה כן? אפשר לעשות את זה אולי כקבוצה של בנים וקבוצה של בנות.

ללכת כקבוצה של בנים לפני הבנות והבנות בתוך עולמן מאחוריכם. אתם בשלכם והן בשלהן.

כן, יש מרחק מה וגם בוחרים מסלול, גם אם הוא יותר ארוך, כך שאין מישהי שנשארת לבד בסוף, אלא ששתים שגרות ממש קרוב אחת לשניה הן האחרונות.

זה אם הליווי יש לו מטרה, אם זה באמת בשביל הקשר בין בנים לבנות, הרצון לדבר, הרצון להתקרב – שווה לחזור על חלק מהשאלות שנשאלו פה בתשובה ולזכור שבזוגיות, גם בגילכם, בשביל שזה יעבוד צריך לא רק את הזוגיות אלא גם את הזוג.

מה הכוונה?

בתקופת בחירות הרבה יותר קל להסביר את זה כי הביטויים של 'השלם גדול מסך חלקיו' או 'השלם קטן מסך חלקיו' הוא יותר מובן.

כשיש שתי מפלגות שרצות בנפרד שבוחרות להתאחד, לא תמיד מספר המנדטים שלהם שווה למה שהיה להם כשהם רצו לבד. לפעמים זה יותר ולפעמים זה פחות.

בזוגיות, יש את השלם – המרחב הזוגי שבין שני האנשים. אבל יש גם פה מישהו ומישהי.

כל אחד לבד הוא דבר בפני עצמו והוא צריך להיות בנוי כשלעצמו, כך שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו.

השלם יכלול את הזוגיות, אבל גם את האישיות המוצקה של כל אחד מבני הזוג. איש, אשה וזוגיות.

כשה לא ככה, השלם קטן מסך חלקיו – יש רק זוגיות, כי האיש לא בנוי כמו שצריך והאשה לא בנויה כמו שצריך. הם כל הזמן מנסים להיות מישהו בשביל מישהו אחר.

או במילים של הרב מנחם מנדל מקוצק – א אני אני בגלל שאתה אתה ואתה אתה בגלל שאני אני אז אני לא אני ואתה לא אתה, אבל אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה אז אני אני ואתה אתה.

מקווה שהדברים נתנו כיוון מחשבה ותשובה.

אם יש עוד שאלות בנושא הזה או בכל נושא אחר את תמיד מוזמן לפנות אלינו.

הרבה הצלחה,

נתנאל

(14)