כפרת עונוות

שלום וברכה.

הגמרא אומרת שייסורים ממרקים כל עוונותיו של האדם.

מהם אותם הייסורים? הגמרא אומרת לנו במסכת ערכין (דף טז:) "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!".

משמע מדברי הגמרא האלו שייסורים זה כל מה שמכביד על האדם.

אם האדם מקבל הפרעות אלו באהבה לכוונת מחיקת עוונות הרי שהייסורים עולים לו לעניין זה.

בעצם העניין הוא שאדם יבין שכל מה שקורה לו בעולם הוא בהשגחה פרטית של הקב"ה, ואין משהו שקורה סתם. לכן אם האדם חיי את חייו לתכלית, ומבין שאין רגע דל ואין דבר מבוזבז או קורה סתם, הרי שכל מה שלא טוב הוא לכפרת עוונות.

האם יש חיוב דווקא עם משהו מכאיב ממש? לא, אלא כל שמכוון שדרכיו וחייו אינם סתם אלא מטרתם לקיים דבר ה' הרי זו כפרת עוונות גדולה.

בהצלחה רבה