שאלה
רציתי לשאול, בנוגע לגמ' התענית דף ד עמוד א, שכתוב שם שאליעזר עבד אברהם שאל שלא כהוגן, דכתיב: והיה הנערה אשר אומר אליה... וגו' יכול אפי' חיגרת וכו'.
מה כל כך שלא כהוגן, אם הקב"ה ייעד לו אישה קצת צולעת. (מדובר באחת די עצמאית שיוצאת לרעות צאן ושואבת מים וכו'). הדוגמאות האחרות לשאלה שלא כהוגן הם אם לבת שאול יגיע חתן ממזר או פסול חיתון, ואם ליפתח יצא קורבן מחיה טמאה שהוא פסול לחלוטין. האם זה היחס לחתונה עם אדם קצת צולע, כמו פסול חיתון ודבר טמא?
תשובה
שלום
יש להבדיל היטב בין הצד המוסרי לצד הנבואי.
הצד המוסרי- בו הנכה שווה לגמרי לאדם שאינו נכה. ואדרבה, הנכה קודם לו בחסד וכדומה. וגם מקבל יותר שכר אם עשה מצווה הדורשת עמל, משום שהוא מתאמץ יותר מאדם רגיל.
הצד הנבואי- רוה"ק שורה באתר שלים ולא באתר פגים. דהיינו, שלמות הגוף, כולל האסטטיקה, הנם חשובים לשם השראת שכינה. לא בשל חסרון מוסרי או ערכי באדם עצמו, אלא בשל חוסר ההתאמה בין שלימות הרוח לחסרון הגוף. לפיכך, כהן נכה אינו משמש במקדש, אך הוא יכול להיות אדם קדוש מאד, וגדול הדור. וכן נביא, צריך שיהיה שלם בגופו, חכם גיבור ועשיר, כפשוטו וכמדרשו, וכפי שבאר הרמב"ם בספר המדע, ועיין כסף משנה שם בעניין תנאי הנבואה.
משום כך, ג אבותינו הקד', שהם עצמם מרכבה לשכינה, היו חכמים גיבורים ועשירים, כהתאמה לשלימות השראת רוח השם, וגם נשותיהם הקד' היו כלולות בזה בבחינת יפת תואר ויפת מראה, והנה נא ידעתי וכו'. והיה צורך בזה כהתאמה לקבלת השפע האלוקי בשלימות על מקום שלם. לא מצד פחיתות מי שאינו כך מצד עצמו, אלא מצד חוסר התאמה ממפלאות תמים דעות כנ"ל.
כל טוב