שאלה
שלום כבוד הרב,
יש לי שאלה, שאני מניח שיכולה להישמע קצת מוזרה. יש לי תחביב ישן שאני רוצה לחדש, וזה מצריך לימוד אצל מורה (להסיר ספק: לא יקרה דבר אם לא אחדש את התחביב. זה רצון ולא יותר). אחד המורים שייתכן שרלוונטיים, מבחינת מיקום וקריטריונים אחרים, הוא יהודי שהתבטא לא אחת בצורה אנטי-דתית מובהקת. אמנם זה היה לפני כמה שנים, אך מאז לא הייתי נוכח בפורום בו הוא עלול להתבטא כך.
משום מה זה קצת מפריע לי. אמנם אינני חושב שיש כאן שאלה הלכתית (מדובר בחכמה ולא בתורה), אבל אינטואיטיבית, אני מרגיש שיש הנמכת קומה מסוימת בלימוד - ארוך טווח כנראה - מאדם שנראה שדרך החיים שלי היא בעיניו לזרא. אינני חי בסביבה סטרילית, ורבים מחברי הם חילוניים מובהקים, אך שם מדובר על יחסי ידידות שווי ערך ולא יחסי מורה-תלמיד.
האם התחושה שלי היא חסרת כל היגיון, ועדיף להתעלם ממנה?
תשובה
שלום וברכה
שתי דרכים עומדות בפניך.
האחת - אכן להציב גבולות, לא להתקשר באדם שהוא אנטי מה שאנחנו מאמינים בו, להיות מבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך, וכך לחזק מאוד את ההכרה בין מה שנכון ובין מה שלא נכון.
השניה - לפתוח. ״אם רעב שונאך - האכילה לחם״. למצוא את הנתיבות להאיר. לאפשר מגע שיש בו כדי ליצור סדק בכעס ובעוינות, על בסיס יסוד הקשר שבין אדם לאדם, וממנו לצמוח למעלה.
שתיהן לגיטימיות.
ולשתיהן יש מקום.
ואני בדרך כלל מעדיף לפתוח בשניה. ורק אם היא לא מצליחה - לעבור לראשונה.
כל טוב ובהצלחה