יהודי שלא מל

שלום וברכה

יש לחלק את התשובה לשאלה זו לשני חלקים:

יהודי שלא נימול הוא יהודי.

טוב לצטט כאן סיפור המופיע בספר "איש ההלכה" של הרב סולובייצי'ק זצ"ל:

"מעשה בר' חיים, איש בריסק, שנזדמן עם גדולי ישראל לפונדק אחד בפטרסבורג הבירה. עלתה על הפרק שאלת התינוקות הבלתי נימולים - אם שמותיהם ראויים להיספח על רשימת היהודים בפנקסי הקהילה. נענו כל הרבנים ואמרו : "בוודאי, אסור לרשום אותם בספרי הקהילה, כי הלא לא נימולים המה" (על ידי אמצעי זה קיוו להכריח את המתבוללים למול את בניהם). עמד ר' חיים על רגליו ואמר : "רבותי, הראו לי את ההלכה האומרת, כי ערל איננו בכלל ישראל. אני יודע, שערל אסור לאכול בקודשים ותרומה, אבל אינני יודע שאין הוא קדוש בקדושת ישראל. אמנם אם הגדיל ולא מל את עצמו, הרי הוא חייב כרת . ברם גם אוכל חילב ודם ומחלל את השבת חייבים כרת, ומדוע החמרתם בערל והקלתם במחללי שבתות ? אדרבה, התינוק עדיין לא חטא כלל וכלל, ורק אביו לא קיים את חובתו". מבחינה פוליטית ומשום הוראת שעה, ומנקודת מבט מעשית, בוודאי שצדקו הרבים, אבל על פי ההלכה הטהורה צדק ר' חיים. והוא לא הקריב את האמת בהלכה אפילו לשם התגשמות אידיאה נערצת".

נושא שני הוא צירוף למניין.

כאן הדבר תלוי מפני מה אינו נימול. אם זה כחלק ממרד ומ"להכעיס" - אין לצרפו; אך אם זה מסיבות אחרות, כגון מחלה, זקנה וכדו' - מותר לצרפו.

כל טוב