שאלה
שלום,
אני חוזר בתשובה קצת יותר משנתיים אני לומד בבית ספר חילוני.
קורה לי לא פעם ולא פעמיים שבאמצע שיעור עולים נושאים שקשורים ליהדות כמו למשל צניעות,דת ומדינה,להט"ב,פמיניזם וכו.
למשל אני זוכר שדיברו בכיתה על נושא הממזרים,למה שילד שלא עשה שום דבר רע יענש בגלל ההורים שלו.אני יודע שאפשר לומר שיש כאן כנראה תיקון חטא של גילגול קודם,ושזה נועד כדי למנוע מאנשים לחטוא,ושעדיף ממזר ת"ח מאשר כהן גדול עם הארץ.אבל אני לא יודע איך להסביר את זה כמו שצריך.
כמעט תמיד היהדות מוצגת באור שלילי כדת חשוכה שלא רלוונטית היום או עם חוקים טיפשיים.
אני רואה בזה דרך לחזק את האמונה שלי,כי זה נותן לי דחף יותר גדול ללמוד על הנושאים האלה.אבל יש לי דילמה.
האם להתערב ולהגיב או שב ואל תעשה עדיף?
אני לא ממש טוב בלדבר ולעמוד מול קהל,יש לי גם נטייה לדבר מהר. אבל יש פעמיים שאני יודע תשובה שתציג באור שונה את הדברים.
יש גם מקרים שאני רוצה לדבר אבל אני לא יודע מה לומר,כי אין לי תשובה טובה או שאני זוכר אותה במעורפל.
לאחרונה גם יש יותר מבחנים ואני חזור גמור מבית ספר (עם שיעורי בית ומבחן יום לאחר מכן) ואני לא מרגיש שיש לי כוח להיכנס לשאלות האלה עכשיו ואני מתלבט עם ללמוד או לא.ואני צריך לחזק את האמונה שלי אבל אני מרגיש גמור.
אני יודע שיש אנשים שלא מחפשים תשובה אלא מחזיקים בדימוי השלילי הזה של היהדות כדי להתיר עריות בפהרסיה,אבל אני מרגיש כמו סוג של מחויבות.
אני הדתי היחיד בכיתה (חובש כיפה) מה שהופך אותי לנציג הלא רשמי של הקב"ה והתורה. ואני מרגיש צורך לייצג בכבוד ובחכמה כדי לקדש שם שמיים ולא חס ושלום ההפך.יש אנשים שאולי היו מתקרבים ליהדות אם רק היו מראים להם אותה אחרת ממה שמציגים בבית ספר.
אני לא יודע מה לעשות ולכן אני פונה אליכם
תודה רבה(אני מצטער אם יצא לי גוש מבולגן של מילים ונושאים הייתי חייב גם לפרוק קצת)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
אהלן רון!
חייב לומר שהתרגשתי מאד לקרא את השאלה שלך, את תחושת השליחות הגדולה והחשיבות שאתה נותן למקום של האדם מול עצמו ומול הסביבה. מדהים.
נראה שהתשובה לשאלתך ממש נוכחת בתוך המילים שלך.
כתבת כי אתה מרגיש כמייצג הלא רשמי של הקב"ה והתורה, ויש במילים האלו כל כך הרבה עוצמה, כי אתה מכיר בכך שלבחירה להיות דתי יש משמעות פנימה, למי שאני רוצה להיות בבניין האישיות שלי ובהבנה שלי את התורה וגם לחוץ – אנשים מתבוננים עליי.
ואכן, אנשים מתבוננים ובוחנים אותנו בגלל הייצוג שהזכרת של עולם התורה וציווי ה'. אך מהו הייצוג הזה? האם הייצוג מחייב אותנו לדעת את התשובות לכל השאלות? האם מחייב אותנו להילחם כל הזמן מול ציניות וזלזול או גם שתמיד יהיה לנו מענה שאלות שאין לנו עליהם תשובה? כנראה לעולם לא נדע את כל התשובות, וגם לא תמיד נדע להעביר מה שאנחנו יודעים או מרגישים הלאה, ולכן התשובה היא לא, איננו חייבים להיות תמיד עם תשובה לכל שאלה.
אם כך, כיצד נשפיע טוב? כיצד נייצג נכון את הבחירה שלנו לשמור תורה ומצוות? לשם כך עלינו לקבל, כי בראש ובראשונה העבודה היא על עצמנו. ככל שנהיה אנחנו מכוונים לעולם מוסרי, עדין שהמעשה והיומיום משמעותיים בראש ובראשונה, נשמח אנחנו בחיינו. אך יותר מכך, עצם הלך החיים שלנו עובר הלאה, כשאני נוהג באופן מוסרי עם האחר, כשאני לוקח אחריות על החיים שלי, כשהעבודה הפנימית שלי על עצמי עולה, ככל שאני יותר מזוהה עם מעשיי – משהו עובר גם לסביבה.
מותר לי לא לדעת תשובה לכל דבר, ומותר לי בעצמנו לבחון ולהתבלט ולצעוד בדרך ואז להבין בקצב שלי(ולא של ציפיות הסביבה ממני).
ולכן, גם אם ישנו זלזול בעולם התורה, ואנו מרגישים כי אין לנו תשובה, מותר לומר לעצמנו(ולשדר לסביבה)- יש לי קרקע יציבה לאמונה שלי זה לא אומר שיש לי תשובה לכל שאלה. מי שיש לו שאלה, או אם חסר לו ידע, גם הוא מוזמן ללכת וללמוד. ברגע שתהיה לנו רגיעה פנימית להבין שמותר שלא יהיו לנו כל התשובות ביד, נוכל לצעוד בביטחון, באמת ובאמונה שלנו, לפי הציפיות שלנו מעצמנו. כשנהיה כאלה אז כפי שאמרנו, דברים מקרינים החוצה ועושים את ההשפעה שלהם על הסביבה.
ולכן,
אם יש לך דעה מוצקה בנושא כזה או אחר – נחמד להיות חלק משיח וכמובן בעל דעה אחרת, אבל ממקום של שיח לא ממקום של מחויבות להיות סל של תשובות לכל השאלות האמוניות שיש לסביבה, מעולם לא נתבקשנו להיות "חיילי סף" אלא רק בכיוון של התקדמות וגילוי מחודש כל יום בתקווה להשפיע מעצם היותנו כמה שיותר לעולם.
בהצלחה בכל!
חנן